תקציר
הסדרה היא אנטולוגיה שכל פרק שואב השראה ממשחק וידאו אחר.

הסדרה היא פרי יצירתו של טים מילר, יוצרה של אחת הסדרות הכי טובות שקיבלנו מנטפליקס ״אהבה, מוות ורובוטים״. הסדרה החדשה היא אחותה הקטנה ללא ספק, פריים וידאו הצליחו להשיג מספיק מותגים למטרה כזאת או אחרת, ואמרו לטים מילר תעשה מה שעשית לנטפליקס אבל במקום פרקים עצמאיים, ממותגים.

להערכתי לאור השימוש במותגים קיימים רוחה של היצירתיות הייתה מוגבלת בחלק מהפרקים, לכן חלק מהפרקים מרגישים כמו גימיק נחמד למעריצי המשחק מימנו הוא שאב את ההשראה, עם זאת חלקם לא פחות מיצירות מצמררות, כמעט ברמה של הפרקים החזקים של ״אהבה, מוות ורובוטים״.

הפרק הכי טוב בסדרה הוא של פק-מן, טים הלך רחוק מהנראות האייקונית לסיפור הנשען על עניין האכילה בצורה אפלה ומעוותת, המוטיבים הם כפי שאמרתי עניין תעבת בשרים ואיבוד התמימות לצד סוג של ספין על החזרתיות השיטתית הנהוגה בסוג הזה של המשחקים.

פרקים מעודדים יותר למשל הפרק של מגהמן, פרק קצר שאני מקווה שיקבל המשך, הוא מספר בערך את סיפור המקור של הדמות. הפרק הקסים אותי מכיוון שהוא מזכיר את סדרת האנימה הנוסטלגית, הוא נעשה באווירה נעימה ואנימציה יפהפייה.

מבחינת המבנה של העונה, קשה לומר שהיא בנויה באותה צורה של רכבת הרים כמו העונה הראשונה של ״אהבה, מוות ורובוטים״, לצד זאת העונה ידעה לנווט בין הפרקים נכון. אהבתי את הצורה שפרק הסיום חתם את חווית הצפייה.

המעטפת
האנימציה יפה אבל העונה לא מספיק שאפתנית, לא הביאו מגוון מספיק גדול של סוגי אנימציה, חלק גדול מהפרקים נעשו במראה המאוד ראליסטי כמו משחקי הוידאו הפופולריים. פס קול תלוי פרק, חלק גנרי, חלק סופר עוצמתי.

לסיכום
העונה הראשונה של השלב הסודי היא ניסוי כלים מבריק לתת תוכן אקסטרה בעולם הגיימינג, אומנם טים מילר לא הצליח להתעלות על יצירתו המופתית אבל הצליח להמנע מנפילה לגימיקים בלבד.
ציון 79 👍 טוב מאוד