מריו והחבורה שוב עולים על המגרש, והפעם הם באים עם אנרגיה של “יאללה בלאגן”.
Mario Tennis Fever ל-Switch 2 הוא לא סימולטור טניס עמוק וכבד – והוא גם לא מנסה להיות כזה. זה משחק שמבין בדיוק מה הוא רוצה לעשות: לתת לכם חוויה מהירה, צבעונית ומלאת רגעים שגורמים לכולם לצעוק בסלון.
החידוש המרכזי כאן הוא ה-Fever Rackets – מחבטים עם יכולות מיוחדות שמכניסות טוויסט לכל ראלי. פתאום המגרש משנה קצב, הכדור מקבל אפקטים מוגזמים, ומה שנראה כמו נקודה אבודה הופך לקאמבק משוגע. זה לא טניס “אמיתי” – זה טניס של מריו, וזה עובד מעולה.
השליטה מרגישה מדויקת ונגישה. גם מי שלא שיחק משחק טניס בחיים ייכנס לעניינים מהר, אבל מי שכן רוצה ללמוד את התזמון, הקריאות והיכולות המיוחדות – ימצא פה מספיק עומק כדי להשתפר ולהתחרות באמת. זה מסוג המשחקים שקל להיכנס אליהם, אבל קשה להפסיק.
ועכשיו לדבר החשוב באמת:
המשחק הזה חי ונושם מולטיפלייר מקומי.
כן, יש אונליין. כן, אפשר לשחק מרחוק.
אבל הכיף האמיתי? כשמישהו יושב לידכם על הספה, אתם צורחים אחד על השני על נקודה גבולית, ומתחילים רימאץ’ עוד לפני שהמשחק בכלל מציע. עד ארבעה שחקנים על אותו מסך וכאן המשחק פשוט מככב. זה מרגיש כמו משחק שנבנה לערבי חברים.
מה פחות עובד?
מצב הסיפור יחסית קצר ולא מאוד עמוק. מי שמחפש קמפיין ארוך עם התקדמות מורכבת אולי ירגיש שחסר שם עוד משהו. גם מבחינת תוכן, יש תחושה שהיה אפשר לדחוף עוד מצבים או אתגרים לאורך זמן.
אבל בסופו של דבר, Mario Tennis Fever לא מנסה להיות משחק עלילתי. הוא רוצה להיות משחק שאתם מפעלים כשבא לכם משהו מהיר, תחרותי ומלא אנרגיה ובזה הוא מצליח ובגדול.
זה לא המשחק הכי גדול של הקונסולה, אבל הוא לגמרי אחד הכי כיפיים לשחק יחד.
ציון: 8/10
כיף, מהיר, ממכר – ובעיקר משחק שמזכיר למה לפעמים הכי טוב לשחק ביחד באותו חדר.
