״אני והכלב: השירות החשאי״ – ביקורת

אהבה היא הדבר הכי לא צפוי שיש האנימה מבוססת על מנגה באותו השם שהעלילה שלה עוקבת אחרי ריריצ׳יו שירקין הבת הבכורה של משפחה משגשגת בגלל המעמד הגבוה שלה ריריצ׳יו תמיד הייתה ילדה שהגנו עליה ולכן היא פיתחה אישיות תלותית אבל עכשיו היא החליטה לשנות את כל זה אבל ישנם מספר בעיות יש לה לשון חדה והיא פוגעת באנשים והיא לא יכולה לשלוט עליה ובגלל זה ובגלל שהיא לא נפתחת אפילו לא בפני חבריה זה מציג אותה כאחת עם כישורים חברתיים פשוט נוראיים כדי להתחיל את חייה העצמים היא שוכרת דירה בבניין הדירות המפואר והיוקרתי מייסון דה איקאשי בניין בו שוכנים אטאוויסטים חצי בני אדם חצי שדים כמו ריריצ׳יו הדרישה היחידה שנדרשת ממנה על מנת להישאר בדירה החדשה שלה היא להתלוות על ידי סוכן חשאי הפרטנר החדש שלה סאושי מיקטסקאמי הוא אובססיבי באופן מצחיק ורשמי באופן מפחיד אך עם הזמן היא לומדת להקשר אליו לריריצ׳יו בהחלט מחכה דרך ארוכה לפניה עד שתוכל להשלים את השינוי

על אף כול הרקע הדרמתי עם הקשר המשפחתי אל השדים ועם כול הסכנה הרודפת אותם בגלל זה רוב הסדרה כלל לא מתעסקת עם זה אלה עם ההתפתחות הרגשית של ריריצ׳יו עם חבריה בכללי ועם מיקטסקאמי בפרט לאורך הסדרה יש הימרה אחת מרכזית שהרגשתי שהיא מנסה להעביר והיא החברה מכתיבה לנו מי אנחנו אמורים להיות לפי המעמד אליו נולדנו וכפי שכבר אמרתי כול הרקע עם הקשר המשפחתי אל השדים היה קיים רק בשביל להגדיל את פער המעמדות ואת החשיבות שלהם בחייהם של הדמיות והחלק הכי יפה בכול זה שלא מדובר כאן בסיפור רומיאו ויוליה קלאסי החברה היא לא הגורם העיקרי שמונעה מהם להפוך לזוג אלה רגשותיהם בעיקר של ריריצ׳יו שנתונים באיזו שהיא תסבוכת בגלל הדרך בה היא גודלה מאוד אהבתי את ההתפתחות שלה ואת האישיות שלה באופן כללי הרגשתי שהיא כמו המראה שלי מצד אחד בעלת לשון חדה ואישיות דעתנית ומצד שני מבפנים רגישה מתוסבכת ובעלת קושי בהבעת רגש כלפי מישהו שהיא מאוהבת בו גם דמותו של מיקטסקאמי הייתה נהדרת סוף סוף הוא נמצא בחברתה של מישהי שהוא אוהב אך הוא נאלץ להסתפק רק בזה בגלל הבדלי המעמדות שלהם והעבר האפל שלו שעלול להרחיק אותו מימנה

הטון של הסדרה הוא גאונות בפני עצמה הסדרה לוקחת את עצמה מאוד ברצינות והיא מתעסקת בנושאים מאוד אפלים אך כאשר היא יכולה (וגם שלא) היא שוברת את הפתוס והיא מכניסה קטעים קומיים קורעים מצחוק שבעיקר יורדים על האופי של הדמיות

במעטפת העיצוב והסגנון הוויזואלי של הסדרה היה יפיפייה וחלק גדול מהעלילה עברה בצורה מצוינת רק על ידה הסיפור הוויזואלי שליווה אותה פס הקול היה עדין אך מרגש והוא צץ בדיוק ברגעים הנכונים

במהלך אני והכלב השירות החשאי מצאתי את עצמי צוחק מתרגש ופשוט נשאב לתוך העולם של הסדרה וזה אומר הכול