LOADING

Type to search

ריוורדייל נמצאת לאחרונה באיזו צומת דרכים משונה.

לפני חופשת החורף שהסדרה לקחה, העונה השנייה התעסקה עם הרוצח המסתורי "בלאק הוד" (המסיכה השחורה? תסלחו לי אם לא אתרגם כל דבר מעתה והלאה, בעברית זה נשמע נורא.), וכביכול מצאה את העומד מאחוריי המסיכה.
כעת נראה שהעיירה חזרה לעצמה, עם אותם תככים בין משפחות וסודות עבר נוראיים שנחשפים בזכות החבורה הסקרנית שלנו, ואנחנו מתעסקים בכמה מוקדי עניין משפחתיים שאולי ואולי לא יפגשו בסוף. מה שהופך את הכול למוזר יותר, זה שהסדרה מצד אחד לא הרפתה לגמרי מהבלאק הוד, ועדיין לא מתעסקת בו מספיק כדי שנזכור גם את הנרטיב שלו בתוך כל הבלגן. והו, כמה בלגן.
נתחיל במשפחת קופר, מובלת על ידי בטי "השכנה היפה ממול" קופר, נערה אמיצה שאוהבת לחשוף קונספירציות מרושעות בעזרת עיתון בית הספר שלה. בסוף הפרק הקודם היא החזירה את האח האבוד שלה, שבדיוק היה עסוק בלהידקר על ידי בעל האכסניה שבה שהה במשך שנים.
האח קיבל את השם המופלא צ'יק, שמחזיר אותנו לעונה הראשונה ולניסיון הכמעט בלתי אפשרי להתרגל לשמות כמו ג'אגהד (באמת? מי קורא לילד שלו ככה?). לצ'יק כמובן יש עבר אפל ומסתורי, כמו לכל דמות בסדרה, וסוד שהוא מסתיר, כמו לכל דמות בסדרה.
נראה שזה לא מפריע לבטי ולאמה אליס להתאהב לחלוטין באח החדש ולדאוג לו, למורת רוחו של אביה של בטי ובעלה הנורא של אליס – האל. כמובן שכדי לעשות את הכול דרמטי יותר האל משווה בין צ'יק (האח החדש) לפולי (האחות שעזבה את המשפחה), ומראה אולי באחת הפעמים הראשונות בסדרה שיש לו רגשות כלשהם כלפי המשפחה שלו.

ריוורדייל, עונה 2: פרק 11

ריוורדייל, עונה 2: פרק 11


בטי בסוף מגלה את הסוד של צ'יק בזכות קווין "החבר הכי טוב הגיי" קלר, הבן החתיך (והגיי) של השריף שמוכיח שוב שהוא שם כדי לספק לעלילה מידע חיוני שאין שום דרך אחרת להשיג (כי בטי לא יכולה לגגל את השם של אח שלה בעצמה).
אנחנו מגלים שצ'יק הוא בעצם ג'יגולו אינטרנטי (עוד סיבה מוזרה לשם צ'יק?), מה שממשיך לנו תמה משונה שהחלה להתפתח בסדרה היא העיסוק בזנות מסוגים שונים.
מג'יגולו אינטרנטי, נעבור לזונה שנהנית ממעשיה. אחד הנרטיבים היותר קרינג'יים בסדרה הוא ללא ספק הנרטיב של הבנות הנותרות למשפחת בלוסום.
שריל ואמה הג'ינג'יות, שלאחר ששריל שרפה את ביתה הגדול נותרו ללא כסף, מספקות שוב ושוב סצנות די מביכות ולא נעימות, הן מבחינת התסריט והן מבחינת התוכן שלהן. לאחרונה אמה של שריל החלה לעסוק בזנות כדי לשלם חשבונות, ושריל (שעדיין מכנה את אמה "מאמי" בקול ילדותי) מנסה להחזיר למשפחה את הכסף כדי לשחרר את אימא שלה מהעבודה הזאת, אלא שבפרק הקודם מיס בלוסום מגלה לבת שלה שהיא נהנית מהעיסוק בזנות.

מעבר לעובדה שהמשפחה הזאת לא מתפקדת מאז תחילת העונה הראשונה, וכנראה מעולם לא באמת תפקדה כמשפחה טובה לשריל ולאחיה המנוח ג'ייסון, הערכים שלהם רק הולכים ומדרדרים. אני באמת ובתמים תוהה אם זה היה נחוץ מצידה של מיס בלוסום להודיע קבל עם ושריל שהיא נהנית לשכב עם הגברים הבודדים של ריוורדייל. ללא קשר למחשבותיי על המקצוע, איזו אימא תספר דבר כזה לבת שלה?
בכל אופן, מכאן והלאה הסצנות של השתיים רק הולכות ומדרדרות, ותמיד נגמרות בבכי של שריל, כשזה כבר מגיע למצב פתטי. עם רוב הדמויות בסדרה, גם עם הנוראיות ביותר, יש לנו דרך להזדהות. אבל מיס בלוסום, היצאנית הנהנתנית, היא אולי הדמות שכתובה בצורה הכי נוראית שאפשר, בלי טיפת היגיון בה ובמחשבות שלה (מבחינתה זה לגמרי בסדר לרצוח בשביל עצי מייפל, ועוד יותר סבבה להודות בכך לפני הבת שלה).
אין שום דרך להבין למה אנחנו עדיין צריכים לסבול את הדמות הזאת, מלבד העובדה המביכה שבסוף הפרק (אזהרת ספוילר) אנחנו מקבלים סצנה בה היא מפתה את האל קופר לשכב איתה, מה שכנראה יגרור עוד דרמה בסגנון טלנובלה.

רגע גם ארצ'י בסדרה

ונעבור מעבר חד למי שהוא כנראה גיבור הסדרה שלנו, או לפחות גיבור הפרק. ארצ'י אנדרוס שוב משחק אותה שרמנטי ומדהים, ונילחם בסגנון דוד מול גוליית רק כדי לצאת כמו מלך בסוף הפרק. זה היה מרשים אם זה לא היה קורה כל הזמן. למען האמת, אשמח לראות את ארצ'י נכשל לחלוטין פעם אחת.
ארצ'י שלנו עדיין באמצע עסקים עם ה-FBI, שכמובן שיפנה לנער מסכן (וקטין, יש לציין) כדי שיעזור לו בחקירות שלו. כי ה-FBI עד כדי כך נואש. בזמן שהוא מנסה לנהל מערכת יחסים רומנטית עם ורוניקה, הוא צריך לעקוב אחרי הוריה: היירם והרמיוני לודג', כשהמטרה העיקרית היא היירם, איש עסקים-לוכסן-פושע שכבר בילה בכלא כמה זמן וחזר לחיק משפחתו בעונה השנייה.
היירם, הרמיוני ולאחרונה גם ורוניקה מנהלים את תעשיות לודג' המופלאות והלגמרי לא מפוקפקות, וארצ'י החוקר המובחר מנסה להתקרב יותר להיירם כדי לגלות יותר מה הגאון המרושע ובעל הממון מתכנן.
איך הוא יתקרב להיירם? התשובה פשוטה. היאבקות. היירם היה בעברו אלוף ההיאבקות בתיכון ריוורדייל, ובאופן נוח מדי בדיוק עכשיו יש מבחני כניסה לנבחרת ההיאבקות. ארצ'י קופץ על ההזדמנות להרשים את היירם ומצטרף למבחנים, רק כדי ליפול שוב ושוב על המזרן מול האבא הקשוח של החברה שלו.
 
מי שמפיל אותו הוא כמובן קווין "דמות תומכת בכל נרטיב" קלר, שאחר כך יציע לארצ'י להתאמן איתו, כי הגיבור שלנו צריך להתאמן בשביל להצליח.
כדי לקצר את העלילה שנמתחת על בערך שעה של פרק, מה שקורה זה שארצ'י בסוף מנצח יריב שנמצא מעליו במשקל (תכנון מופלא של היירם, ממש גאון מרושע), אבל לא סתם מנצח אותו, אלא משתמש במהלך המפתח של היירם לודג' עצמו, מה שמביא את היירם, אחרי פרק שלם של איומים על ארצ'י (כבר הזכרתי שהוא גאון מרושע?) לקחת את ארצ'י תחת חסותו ולחנוך אותו בכל הנוגע לעסקים, בדיוק כמו שארצ'י רצה.
אבל כל זה שולי לעומת הדבר האמיתי שקרה בזמן סצנות ההיאבקות, ואני מדברת על הלבוש של המתאבקים. כן, ריוורדייל אוהבת גברים צעירים וחטובים, אבל לשים אותם בבגדי גוף צמודים שחושפים להם רק את שרירי הבטן, זה מביך. לגמרי מוריד מהאינטנסיביות של סצנות ההיאבקות, שמלוות בתנועות מצלמה שרואים שיש מחשבה מאחוריהן.
ההבנה שהבימאי\ת כיוונו לסצנות דרמטיות ומותחות בסגנון "האם הגיבור שלי ינצח? האם הוא יפסיד? מה יהיו ההשלכות?" רק גורמת למבוכה להיות קשה יותר, שכן לפתור את הבחורים מבגדי הגוף היה מעלה את הסצנות בכמה רמות טובות.

הנרטיב השלישי

נרטיב עיקרי שלישי בפרק הזה, ובאופן כמעט נורא, גם לא הנרטיב האחרון (ממש משחקי הכס עשו פה.), הוא ג'אגהד. מאז שהצטרף לסרפנטס, הלכה הדמות שלו והדרדרה, איבדה את כל ערכיה ואת כל מה שבנתה מעצמה בעונה הראשונה (נחזור רגע לנאום ה"אני מוזר!" קורע הלב שלו מהעונה הראשונה).
עכשיו נראה שג'אגהד רק מחפש עם מי לריב ועל מה למחות, גם אם זה לא קשור אליו וגם אם זה רק יהרוס את המצב השברירי של העיירה יותר. בפרק הזה הוא מחליט להילחם נגד "יום פיקנס" שמלווה את כל העלילות, יום שנועד להלל את המייסד של ריוורדייל.
הבעיה מתחילה כשג'אגהד מגלה שהגנרל פיקנס טבח במאות חפים מפשע, שמתוך השורדים שבהם צמחו הסרפנטס. הוא מרגיש מחויבות להילחם למען הנרצחים, מסתכסך עם החברה הכי טובה שלו בדרך ומשלים איתה בלי יותר מדי בעיה או זמן מסך.
הכול מתפרץ בסוף כשהסרפנטס עושים, איך לא, מחאה, אך היירם מחליט להחזיר את הגאווה אליו בכך שהוא לא מדכא את המחאה, אלא מעודד את היוזמה, גורם לסרפנטס להיראות עלובים ומסכנים. הרגע היחיד שהיה מנומק היטב בפרק הזה היה כשג'אגהד ניסה לתקוף את היירם, אבל סבא של טוני (אותה חברה הכי טובה) עוצר אותו מלעשות עוד בלגן. מי היה מאמין שדווקא אדם מבוגר יעשה את הדבר הנכון בסדרה הזאת.

שורה תחתונה

ריוורדייל כבר לא מנסה להסתיר את הטלנובלה שהיא, עכשיו שהיא כבר לא מתעסקת ברוצחים (סדרתיים או לא סדרתיים). זה נחמד כשרוצים לנקות הראש, וללא ספק מצולם היטב ובעל מחשבה מצוינת על צבעוניות ותאורה, אבל עד שלא יחזירו אלינו את המתח שהרגשנו בעונה הראשונה, אני לא רואה סיבה להמליץ על הסדרה יותר מדי.
ציטוטים (מתורגמים) מהפרק שמסבירים יותר מדי:
"הבנת ארצ'י? אני תמיד מנצח" – היירם לודג', שרק יצא מהכלא בתחילת העונה
"זו היציאה הראשונה שלנו כמשפחה מאז שצ'יק הגיע" – אליס קופר, פתאום המשפחה מעל הכול
"החניכות של ארצ'י בעולם הפשע התחילה" – ג'אגהד ג'ונס, המספר הכל יודע שלא יודע כלום

Tags:

You Might also Like

תפריט נגישות