ביקורת ״קוקו״

נכתב ע"י עומרי קמינור

דיסני ופיקסאר ידועים בסרטים שלהם שמצליחים לפגוע בכל החזיתות של הצופה בכל הגילאים, הסרטים שלהם לרוב מצליחים לרגש אותו ולהצחיק אותנו בכל גיל. הסרט החדש "קוקו" הוא קצת שונה בקו הסרטים השונים של דיסני ופונה לכיוון אפל, השאלה היא האם דיסני הצליחו עדיין להפעיל את נוסחאות הקסם שלהם?

החיים שאחרי הסרט

העלילה עוקבת אחרי מיגל ילד בעל חלומות גדולים להיות מוזיקאי אבל משפחתו שונאת מוזיקה במשך דורות בגלל שסבא של סבתא (תנסו לעקוב אחרינו בבקשה) שלו נטש את המשפחה כדי להגשים את חלומם המוזיקלי.

coco (2)

ביום המתים מתרחשת תחרות כישרונות ומיגל רוצה להוכיח את עצמו כדי להיות כמו הגיבור שלו דה לה קרוז שבשלב הזה הוא כבר בטוח שהוא אותו קרוב משפחה שנטש אותם, סבתא שלו הורסת לו את הגיטרה ובניסיון להשיג את הגיטרה של דה לה קרוז הוא חוצה את הקו בן החיים למוות והוא מגיע אל עולם המתים.
מיגל מגלה שכדי לחזור אל עולם החיים הוא זקוק לברכה מאחד מבני משפחתו אך הוא מסרב לקבל מהם את הברכה בגלל התנאי שלהם לוותר על חלומו להיות מוזיקאי ולכן הוא יוצא לחפש את דה לה קרוז כדי שיוכל להעניק לו את הברכה ולתמוך בחלומו אך בדרך הוא לומד את ערך המשפחה בדרך הקשה

המסורת של פיקסאר

כמו כול סרט של פיקסאר (מהטובים שבניהם) הוא סרט משפחתי מרגש ובעל מוסר השכל חשוב אך הוא גם סרט השואב השראה מהאמונה המקסיקנית על יום המוות ולכן אי אפשר שלא להשוות אותו לספר החיים שהיה סרט אנימציה מדהים שגם שאב השראה מאותה אמונה והוא הצליח להיות ייחודי בזכות הסגנון הטיפה משונה שלו וקוקו הרגיש כמו שילוב שלו עם הסטייל הקבוע של פיקסאר.
התוצאה היא סרט חביב בזכות הסיפור שלו אך מאוד חלבי ביחס למקור ההשראה שלו ואפשר להגיד את זה על כול האלמנטים של הסרט כפי שנאמר כאן העלילה הייתה חביבה כפי שפיקסאר יודעים לעשות אבל לא אחת שמותירה רושם רב ביחס לרזומה שלהם וביחס לספר החיים.
הדמיות ברובם היו חד ממדיות והמסע ההתפתחותי אצל מיגל (גיבור הסרט) היה די צפוי, היה נראה שאפשר להשקיע קצת יותר באלמנטים הרגישים של הדמויות כדי שנוכל להתקשר אל הדמות טוב יותר.

coco (4)

מסביב

במעטפת של הסרט אפשר למצוא פחות או יותר את אותו מוטיב הוויזואליה הייתה מאוד יפה לאחד מאולפני האנימציה הטובים של הוליווד אבל עם שוב נשווה אותו לספר החיים גם כאן הוא נמצא בעמדת נחיתות כי ספר החיים הצליח למצוא גם בפן הוויזואלי דרך מיוחדת להציג את הסיפור שלו בעוד שקוקו היה יפה אבל במידה מה גם קצת משעמם לעיניים למי שיודע שהיה אפשר להרים את זה גבוה הרבה.
אין סרט של פיקסאר\דיסני שהמוזיקה שלו היא לא ערך חשוב בהפקה שלו אך נראה שהפעם הפס הקול היה בינוני לסביר מאוד בזכות כמה שירים נהדרים שהגיחו לאורכו דבר שקנה לו עוד כמה נקודות אך לא כזה שיוציא להיט כמו Let it go.

לסיכום

קוקו הוא סרט טוב אבל הוא מרגיש חסר שאיפות במיוחד למי שצפה ב"ספר החיים" ומבין שמדובר כאן בעוד סרט שנבנה על פי אותו המבנה השיטתי של פיקסאר, שעובד לרוב בצורה נפלאה אך פעם חסר לו קצת פלפל.

תגובות

תגובות