הסדרה הייתה אחת הפרויקטים בעלי הפוטנציאל הגדול של מארוול, החל מהעונה הקודמת הסדרה מדשדשת, העונה הזאת לא שונה. הקונספט עושה את הסדרה סופר גמישה, בזכות היותה אנימציה אז אין מגבלות תקציב, והשימוש במולטיורס לא מפריע ליקום הראשי המגבלה היחידה היא גבולות הדימיון.

הדימיון ואהבת הדמויות של הכותבים מוגבלים, הפרק הכי טוב בסדרה היה ונותר הפרק של ד״ר סטריינג׳ האפל כי הכותבים ניצלו את הכלי החזק שהם קיבלו לעשות יותר מגימיקים, כמו פרק של קאיג׳ו ופרק של מערב פרוע, בפרק הכותבים לקחו את אחת הדמויות המגניבות וניסו לבחון את הליבה הספרותית שלה. הם יכלו לעשות זאת לצורך העניין עם איירון מן בעזרת הגרסה שכולם רוצים, במקום לאלץ דמויות לרעיון היה אפשר להשתמש בדמויות פחות רגילות. אם היה דחוף לכותבים פרק מערב פרוע, יש גרסה של גוסט ריידר בסטייל מערב פרוע, יכלו להציג אותו משליט צדק ואפילו נלחם באיום על טבעי, זה היה אלגנטי בהרבה מהפרק האקראי.

זאת ליבת הביקורת החלוליות של הכתיבה, התחושה של אקראיות מפוצצת כדי לעשות משהו מגניב, כאשר מעבר לנקודות מסוימות שהם בסדר הבלאגן משעמם ומרגיש שמארוול דוחפים דמויות כמו, אגטה ושורי. הפרק האחרון מהנה בזכות קרב סטייל דרגון בול, אבל זום אין מראה שגם הוא קצת מעצבן, למה האובססיה לקפטן קרטר ? רציתם לא פחות מקרב שמיימי, אז למה במקום לתת לדמויות האנושיות כוח שמיימי וככה לעשות את הפורמולה של הגיבור והנבל עם אותו הכוח, פשוט להשתמש בדמויות שכבר יש להם עוצמה בסדר גודל שמיימי ?

המעטפת
האנימציה קיבלה רגעים יפים, אבל העיצובים לרוב משעממים. פס קול סביר, המנגינות גנריות.

לסיכום
העונה השלישית של ״מה אם…?״ חסרת מעוף, מאוד משעממת ומשרתת תזכורת לכל הדמויות של מארוול שאף אחד לא להוט לראות שוב.
ציון 32 👎 לא טוב