תקציר
העלילה עוקבת אחרי עורך דין צעיר, הוא התבקש ללכת לביתו של הרוזן המיסתורי כדי לסגור עסקת נדל״ן, לאחר הגעתו הוא החל להבחין שדברים לא קשורה סביב הרוזן.
אנחנו נמצאים בעידן שריבוטים יוצאים לפני שגופת קודמיהם מספיקה להתקרר, העידן שחלף הוא פרק זמן המצדיק חידוש. אתחיל מהצדעה לאגדה שבלי התרומה שלה החידוש הזה לא היה נולד, בובספוג. ללא ההופעה האייקונית בפרק הנוסטלגי להערכתי החידוש לא היה נוצר, וגם אם כן לא היה מקבל את התעודה והצלחה בממדים שהוא מקבל.
למרות היותו של המקורי קאלט החדש לא מפחד לסטות מהמקור כולל בעיצוב האייקוני של הרוזן, השפם הוא חתיכת בחירה שאני מנסה להתרגל אליה אבל העיצוב קלע לסיפור השחור והאטמוספרה שסבבה אותו.
שורה אחת בתחילת הסרט לכדה את צומת הלב שלי, לפני המשפט אשר נאמר בפגישה עם הרוזן אנחנו פוגשים כפרים, הם נראים פרימיטיביים יחסית לתרבות שסובבת את עורך הדין. בפגישה עורך הדין שאל את הרוזן מדוע הוא רוצה לעבור לעיר שלו, הרוזן ענה משפט בסגנון, המנהגים של הכפרים מקשים לקיים את עורך החיים. התרבות בעלת הגוון הדתי של הכפרים היא מנגנון ההגנה בפני המעשים של הרוזן. מנגד העירוניים שאיבדו קשר לשורש האמוני לא ידעו מה פגע בהם. במילים אחרות, בעידן המודרני ליברליות ללא חיבור שורשי, גם אם לא דתי לפחות לאומי כפי שאנחנו רואים בימים אלה מובילה לסחרור ערכים המטשטש את הגבולות של טוב ורע ואת דחף ההישרדות הלאומי.
אנחנו רואים תנודה בתרבות שסרטים הוליוודים המגיעים מרקע ליברלי לוקחים גוון שמרני או פחות פוזיציה מרדנית לתפיסות השמרניות, מעניין לראות האם היא אכן מגמה במיוחד ברקע הגל האדום של טראמפ, שהוא הראשון מזה שנות דור המייצג רוב בציבור האמריקאי לדעות מהמחנה השמרני.
הסרט הוא מכתב אהבה למקורי, לצד השינויים הוא השתמש בשחור לבן כדי לבנות את האטמוספרה בסצנות של הרוזן המטריד. בחירה מעניינת הייתה להתייחס אליו בגימיק הקלאסי של סרטי המפלצות לחשוף את המראה שלו בהדרגה, השינוי במראה ללא ספק הצדיק את השימוש, העיצוב החדש דומה אבל מאוד שונה, הוא קלע במדויק לטייק הספרותי הזה של הדמות.
העלילה של הסרט בחרה להציב בראשה את היחס לנשים באותה תקופה, חוסר העצמאות, ההתייחסות לבעיות בבוז והמסגור בתור מחלות נפשיות, וכמובן התייחסות למיניות נשית בתור דבר מגונה. המשחק של הצוות מצוין, ביל סקושגורד נתן את ההופעה הכי טובה שלו מאז פניוויז.
המעטפת
כפי שאמרתי מאוד אהבתי את הצילום ששיחק בחוכמה עם הצגת המראה של הרוזן, ואת השימוש בסצנות שחור לבן כדי לעשות מחווה למקורי וגם לבנות אווירה שחורה. המנגינות הדרמתיות תרמו לבניית האווירה, הם צמררו ותרמו לבניית תחושת מועקה הנובעת מהסצנות חסרות האור.
לסיכום
נוספרטו הוא סרט אימה לא שגרתי, פחד קלאסי הוא פחות שם המשחק, אלא סחיפה לסיפור אפל דרמתי מאוד מדכא.
ציון 84 👍 טוב מאוד
