הסרט Your Name – ביקורת

על הסרט Your Name, או בשמו היפני Kimi No Na Wa (君の名は), שמעתי רבות כבר הרבה זמן. מאחורי הסרט עומד הסטודיו CoMix Wave, והיוצר מאחוריו הוא מאקוטו שינקאי (Makoto Shinkai), אותו יוצר של הסרטים הנפלאים ' 5 Centimeters Per Second' ו-' The Place Promised in Our Early Days'. הסרט יצא לאקרנים ביפן באוגוסט האחרון והפך לאחד מסרטי האנימה המצליחים ביותר בכל הזמנים, כשהוא נושף חזק בעורף של סרטי ג'יבלי (אני מסתכלת עליך, 'המסע המופלא'). כרגע הסרט יוצא לאקרנים ברחבי העולם, מקבל מועמדויות רבות וממשיך לשבור שיאי מכירות. בנוסף, תוך זמן קצר הוא עלה למקום הראשון ב-MAL כשהוא מוריד את Full Metal Alchemist: Brotherhood שהחזיק את המקום הראשון במשך שנים מאז צאתו. למי שלא מכיר, MAL (MyAnimeList) הוא ה-IMDB של כל חובב אנימה מצוי. ההתלהבות בעולם רק החלה, ולא נראה שביפן ההייפ ירד בזמן הקרוב.
כל הנתונים האלה לא מפתיעים בהתחשב בעלילה הסוחפת והקצבית, המספרת סיפור של אהבה הקשורה בגורל, זמן ומרחב. טוב, המשפט האחרון מעט בומבסטי אבל זה פחות או יותר מה שקורה.
הסרט מתמקד בשני גיבורים. הראשונה היא מיטסוהא מיאמיזו (Mitsuha Miyamizu), תלמידת תיכון מעיירה מנומנמת, בת למשפחת כוהני שינטו שאחראים על המקדש המקומי. הגיבור השני שלנו הוא טאקי טאצ'יבנה (Taki Tachibana), תלמיד תיכון מטוקיו. כן, סתם תלמיד תיכון. יום אחד הם קמים בגוף של השני, ונאלצים להתמודד עם המציאות החדשה.
"כבר היינו בסרט הזה, שני אנשים שחיים בגוף של השני, ועד שלא ילמדו להסתדר הם לא יחזרו לגופם המקורי, מה חדש?"

נכון, במבט ראשון נראה כאילו הוא ממחזר את הרעיון, אבל יש כמה הבדלים משמעותיים. קודם כל, בין מיטסוהא לטאקי אין שום היכרות מוקדמת. למה דווקא הם מתחלפים? אלוהים יודע. בנוסף, זה לא משהו "קבוע". זה קורה כמה פעמים בשבוע, בלי סיבה נראית לעין. וכל פעם כשאחד מהם קם בחזרה בגופו, הוא לא זכר מה היה, כמו חלום. עכשיו, כל אלמנט החלום די מרכזי בסרט. גם כשהדמויות עצמן מתארות את החוויה, הן אומרות "חלמתי חיים של מישהו אחר". למרות שהחלום הוא מוטיב מאוד חזק, לכל המעשים שהם עושים בגוף של השני יש השלכות על העולם האמיתי. זה לא בדיוק חלום, אבל גם לא בדיוק "מציאותי".החלק הראשון של הסרט יכול להטעות במקצת שאתם רואים קומדיה רומנטית. המצב החדש מייצר לא מעט סיטואציות משעשעות. גם לאחר שנגמרת הפאזה של הקומדיה הרומנטית, עדיין הרצינות נשברת לפעמים בעזרת הומור קל. בשביל לשמור על תיאום מסוים ביניהם מה רצוי ומה לא, הם רושמים אחד לשני דיווח והודעות בסמארטפונים וגם בכתב. למרות ההתכתבויות התכופות, עדיין אין ביניהם הבנה הדדית והם רבים די הרבה. דרך הודעות, כמובן. אגב, אם יש משהו שאני מעריכה בסרט זה תיאור אמין של הטכנולוגיה. כנראה שמתם לב שבהמון סדרות חדשות, גם כאלה מהעונות האחרונות, הדמויות עדיין משתמשות בטלפונים שאשכרה צריך ללחוץ על הכפתורים ולא על המסך (זוכרים אותם?), או שרשתות חברתיות לא קיימות אפילו.

הכל נראה טוב ויפה, עד שיום אחד הם מפסיקים להתחלף. טאקי לא מצליח ליצור קשר עם מיטסוהא יותר, ומחליט לצאת למצוא אותה בלי שהוא אפילו יודע איפה בדיוק העיירה שלה, כשהרמז היחיד לרשותו זה הנוף של העיירה. הסרט מתחיל בקלילות ומאותו רגע שהם מפסיקים להתחלף, העלילה נהיית יותר רצינית והטוויסט בסרט לא צפוי, לדעתי לפחות. העלילה מצליחה לתפוס אותך חזק, ומודה שהיו קטעים שגם בכיתי, אבל הרגשנות שלי היא לא מדד אובייקטיבי.
האנימציה עצמה נהדרת ואין לי שום תלונות. ההשקעה העיקרית היא בתיאורי הנוף והרקע –  מהפרטים הרבים שמושקעים בבלאגן היום יומי של בתי הדמויות, ועד להעברה של האווירה באיטומורי המנומנת ובטוקיו הסואנת. לעזאזל, אפילו טוקיו נראית לא רע! (לא מחובבות טוקיו, מודה). גם הפסקול עושה את העבודה, בין אם אלה השירים המצוינים או המוזיקת אווירה שרק מוסיפה. מוזמנים להקשיב לשיר פתיחה ולשפוט בעצמכם.

בכללי קל להתחבר לדמויות בסרט, אבל גם אין סיבה שלא לחבב אותן. לא תראו כאן דמויות תלת מימדיות מלאות עומק, או פיתוח דמויות משמעותי ,אולי למעט הדמות של מיטסוהא וגם זה מעט מאוד. על טאקי, הגיבור הראשי השני שלנו, אנחנו לא יודעים כמעט כלום חוץ מהעובדה שהוא חי עם אביו, לומד בתיכון ועובד גם בעבודה זמנית. מה היו נסיבות חייו? אנערף, נראה שאת הסרט זה לא מעניין במיוחד. גם על השאיפה שלו להיות ארכיטקט אנחנו למדים רק בסוף הסרט באגביות, אולי כדי להראות שהוא לא הדמות הכי רגילה שיש. אך העיקר בסרט הן לא הדמויות עצמן, אלא מערכת היחסים ביניהם. קשורים בגורל, כבר אמרנו?

הדבר היחיד שאולי מעט מציק לי זה חוסר העקביות בחוקיות בכל הנוגע ל"חלומות" של מיטסוהא וטאקי, או לפחות הערפול מסביב לזה. ההסבר שניתן לצופים למה זה קורה בכלל מאוד חסר, ורק מעלה יותר תהיות. בנוסף, ככל שהסרט מתקדם נראה שליוצרים נוח יותר ויותר לשנות את החוקיות שתתאים למוטיב של החלום בהתאם לנוחיות של העלילה. לפחות אלה לא שינויים דרסטיים ואפשר לחיות איתם. אלמנט נוסף שנוסף בהמשך העלילה זה צירי זמן, וזה נושא מאוד עדין להתעסקות כי אפשר לפשל איתו בגדול. למזלנו, הסיפור לא נכנס לפרדוקסים של מסע בזמן וכמעט לא נוגע בזה, ואפשר להגיד שהוא יוצא מזה בשלום. אבל כמו בספרים של מורקמי, לא תמיד צריך לתת תשובות לכל המיסתורין שאופף את העלילה, זה חלק מהכיף. רוב השאלות כן מקבלות מענה והסוף הרמטי, למרות שיש שיגידו שיש פתח להמשך.
אז האם הסרט מצדיק את ההייפ? אפשר להגיד שכן. קודם כל, זה סרט טוב ומהנה. אבל אנחנו כבר יודעים שלפעמים זה לא מספיק כדי לצבור פופולאריות שמשתווה רק לסרטים של ג'יבלי. נכון שהוא לא עקבי ב100%, אבל הייתי אומרת שהוא מאוד קרוב לכך. יש משהו מאוד קסום ושובה לב בסרט, באווירה ובדמויות הפשוטות שלא יוצאות בקלות מהלב. ניכרת השקעה בכל הפינות של הסרט, מהציור, אנימציה, פסקול והתסריט. מאקוטו שינקאי מעלה את הרף, ואני כבר לא יכולה לחכות ולראות איזה עוד יצירות הוא יביא לנו.
לסיכום, סרט טוב שמצחיק, מרגש ולא משעמם לרגע. מבטיחה לכם שעה וחצי של הנאה, שלגמרי שווה את הזמן שלכם.
 

 
 
נכתב ע"י אנה קירייב