האם אנחנו לבד בחדר ?

סרטי אימה זה תחום בעייתי רוב הסרטים הם קלישאות ועתקים של סרטים שהיו טובים וכרגע אי אפשר באמת להתייחס אליהם ברצינות. יש מעט מאד סרטים שלפעמים מצליחים להפתיע ולתת לנו תחושה שמישהו באמת מנסה לייצר חומר חדש ומקורי.

הסרט האחרון המקורי בעולם סרטי האימה שאפשר לחשוב עליו הוא "תורשה" סרט שלא ממש נספר בארץ שלנו וזה הפסד גדול מאד מכוון שזה אחד סרטי האימה הטובים ביותר שיצאו בשנים האחרונות.

Elisabeth Moss as Cecilia Kass in "The Invisible Man," written and directed by Leigh Whannell.

בלי היקום רק הסרט

חזרה לעולם האימה ויקומים קולנועים, אולפני יונברסל מחזקים מספר זיכיונות למפלצות אימה בלתי נשכחות כמו איש הזאב, דרקולה, המומיה והאיש הבלתי נראה. כל זה גרם למישהו שם לחשוב ולומר יאללה באו נייצר עולם קולנועי "היקום האפל" היה להם את הלוגו והכל ואפילו רשימת סרטים שהם עומדים להפיק. הכל התרסק במהירות כמו המטוס בסרט "המומיה" עם הכשלון של הסרט הראשון וטום קרוז שהיה הכוכב הראשי של הסרט לא הזכיר את זה שוב.

עברו כמה שנים ואנחנו מקבלים את "האיש הבלתי נראה", מהתחלה זה היה נשמע כמו סרט מיותר, הפקה שלא הייתה באמת צריכה לקרות ואז משהו נפלא קרה. הבמאי לי וונל לקח על עצמו את הבימוי והתסריט של הסרט ובחר את השחקנית אליזבת מוס הידועה בעיקר מהסדרה "סיפורה של שפחה".

הסיפור מספר על דמותה של ססילה קאס, קאס נמצאת במערכת יחסים שבה בן הזוג שלה מתעלל בה ללא הפסקה, פיזית ומנטלית. יום אחד היא מחליטה לברוח באישון הלילה ולהימלט ממנו. היא מוצאת מחסה בעזרת אחותה ואז הידיעה מגיעה. בן הזוג של המיליונר האקסנטרי התאבד אך נראה שבן הזוג שלה מצא דרך להמשיך להתעלל בה גם אחרי מותו

Elisabeth Moss as Cecilia Kass in "The Invisible Man," written and directed by Leigh Whannell.

מה שאנחנו לא רואים

הבמאי לי הבין משהו אחד חשוב, שסרט שמדבר על האיש בלתי נראה צריך להציג כמה שפחות וכך הסרט עצמו עושה. רוב הסרט אנחנו מתעסקים במה שאנחנו לא רואים, במה שלא קיים. יש קטעים ארוכים בסרט שבו הדמות הראשית יושב על הכיסא ומסתכלת עליו בטוחה שהאיש הבלתי נראה נמצא מולה בכך עושה את החוק מספר אחד בסרטי האימה הפחד הכי גדול הוא הפחד שאנחנו לא יודעים עליו. כאשר רואים את המפלצת רוב הפחד יורד.

הסרט לא מסתמך על הקפצות ורעשים חזקים כדי להבהיל אותנו (למרות שיש כמה כאלה במהלך הסרט), הסרט מסתמך על כך שהוא כמו תבשיל טוב מבשל אותנו לאט לאט, גורם לנו לחשוש ממה שאנחנו רואים. דוגמא לסרט דומה לזה הוא הסרט IT FOLLOWS שבו המפלצת בסרט יכולה לקחת חלק מכל אחד מהאנשים והרבה פעמים המצלמה פשוט נעה החוצה מהפריים להתרכז באיזה איש שהולך ברחוב ואנחנו חושבים האם זה המפלצת או סתם איש הולך ברחוב.

לסיכום

אליזבת מוס והבמאי לי וונל לוקחים את הסרט האימה הקלסאי "הבלתי נראה" ומספרים סיפור חדש לגמרי, האימה בסרט לא מגיעה דווקא מכך שהנבל הוא בלתי נראה ויותר מכך שהוא פשוט גורם לנו לפקפק במה שאנחנו רואים או לא רואים.  הסרט הוא יצירת מופת בעולם האימה ואחד הסרטים היותר טובים שיצאו לאחרונה.

תגובות

תגובות