זה די.סי… זה מארוול… זה די.סי

אפשר לומר הרבה דברים על היקום של די.סי ולרוב עד לאקווהמן זה לא דווקא דברים טובים אך אין ספק שדי.סי בעולם הקולנועי ניראת הרבה יותר טוב כאשר הם צבועים בצבעים של מארוול.

מאז הסרט "ליגת הצדק" ועזיבתו של הבמאי זאק סניידר היקום הקולנועי של די.סי חטף מהלומה קשה, הסרט שהיה אמור להיות הגולת כותרת של היקום הקולנועי נתפס כבדיחה ואחד הסרטים היותר גרועים בסבב הזה של הגיבורים.

"אקווהמן" שינה את התפיסה שלנו על היקום של די.סי, הסרט וויתר על האפלוליות והגיבורים שמסתכלים לעבר האופק בתקווה ליום טוב יותר, אקווהמן היה סרט צבעוני, מלא הומר, אקשן מעבר לכל היגיון והכי חשוב כיף.

 

כיף ועוד כיף

"שאזאם" הציג הפוסטר הראשון שלו עם הרבה עיניים שנפקחו לרווחה על הבחירה הכל כך צבעונית של הסופר גיבור עצמו השחקן זאקרי לוי נראה מחיוך ולא כועס או עצוב ובכללי היה שם משהו ששיך יותר לשנות ה80-90 של עולם הגיבורים מאשר ליקום של הקולנוע שאנחנו מכירים.
הטריילר הראשון צץ והוא סיפר סיפור שונה בסגנון של הטון שלו, הכיוון שדי.סי הלכו עליו הוא בסגנון של הסרט "ביג" עם טום הנקס, הסרט מספר על ילד שבעזרת קסם הופך להיות מבוגר( נשמע מוכר?)

סיפור חדש אך מוכר

בסרט שאזאם אנחנו מקבלים ספין על הסיפור של "ביג" , הסיפור עצמו מספר על בילי, ילד יתום שבורח משפחה חוגרת אחת למשפחה חרגת אחרת , מנסה למצוא את אמא שלו. בילי עובר בין מספר משפחות מאמצות עד שיום אחד הוא מגיע למשפחה מאמצת מרובת ילדים והשותף שלו לחדר הוא חובב הסיפור הגיבורים.
בילי עצמו לא גיבור בכלל אך מוצא את עצמו מגן על החברים החדשים שלו ובכך מזומן ע"י קוסם מסתורי שמבקש ממנו לומר את המילה "שאזאם".
ברגע שבילי עושה זאת הוא הופך להיות גיבור על בעל יכולת כוח, תעופה, ברקים מהידיים ועוד.. הבעיה היא שבתוך הגיבור הענקי הזה עדיין נמצא ילד בן 14 שמחפש את אמא שלו (מה יש לגיבורים של די.סי ולסיפור שלהם עם אמא).

בילי כשאזאם צריך להחליט מה לעשות עם הכוחות החדשים כאשר מכשף בעל עצומה רוצה את הכוחות הללו לעצמו (השחקן מארק סטרונג עם הסבב השני שלו כנבל ביקום של די.סי. בפעם הראשונה הוא היה האויב של הגרין לנטרן).

גיבור בן 30 עם נשמה של ילד בן 14

גיבור בן 30 עם נשמה של ילד בן 14

מאימה לבדיחות

הבמאי דיוויד פ. סנדברג שעומד עד היום מאחורי סרט אימה "אנאבל 2" ו "כיבוי אורות" רגיל לעשות עד היום סרטי אימה מנסה לקחת את מזלו בעולם סרטי הסופר גיבורים והוא עדיין מצליח להכניס אלמטים של האימה העומדים על הגבול שבין סרט עם הגבלה של גיל 13 לבין דירוג R.
אין ספק שמרגישים את הנוכחות של דיוויד פ. סנדברג בסרט עצמו וחוץ מחלק האחרון של הסרט שהוא די חלש, "שאזאם" הוא הפתעה נעימה ומבורכת.

השחקן זאקרי לוי מצליח לנטוע בתוך עצמו את הגיבור שהוא ילד ושאר השחקנים הסובבים אותו עושים גם עבודה נפלאה, השחקן מארק סטרונג לא מביא שום דבר חדש לשולחן כהנבל של הסרט וזה די מאכזב, לפחות אפשר לחכות להגעה של בלאק אדם בכיכובו של דה רוק.

קטעי האקשן בסרט הם בהחלט מהנים אך זה לא הגרעין של הסרט, הסרט עצמו הוא בעיקר ההומור, הקלילות, הכיפיות ויש אותם בכמויות אדירות. הוכחה לכך היא שבסצנה אחרונה אנחנו מקבלים קרב ענקים ואפשר להרגיש שהייתה כאן דרישה של גדול יותר, מלא אקשן יותר אך בסוף היום זה לא היה נדרש.
האפקטים, האקשן הם תוספת נפלאה אך הם לא המנה עיקרית של הסרט.

לסיכום

"שאזאם" הוא עוד כניסה מוצלחת ליקום הקולנועי של די.סי , הבחירה של האולפנים ללכת על סרט בעל אופן יותר קליל מייצרת סרט שקשה שלא להנות ממנו.
אין ספק שזו החלטה נבונה והחלטה ששווה לנו הצופים ללכת וליהנות ממנה..

תגובות

תגובות