מצגת פואר פויינט כסרט באורך מלא

הסרט "חיפוש" מספר על  דיויד קים השחקן ג'ון צ'ו המחפש את הבת שלו שנעלמה, כלל שהוא מתחיל לקלף את החיים של הבת שלו כך הוא מגלה שהוא לא הכיר אותה בכלל. מה שמיוחד בסרט הזה משאר הסרטים הוא העבודה שהסרט הזו כולו מתרחש ממבט של מסך מחשב.

הצופה עצמו רואה את האבא מחפש פרטים על הבת שלו דרך רשתות חברתיות, טלפונים, מצלמות אינטרנט וקטעי חדשות, הרעיון עצמו לא חדשני וכבר ראינו סרטים בסגנון הזה אך הפעם הראליסטיות של השימוש במחשב היא אחד הדברים שמייחדים את הסרט.

אז אתם צריכים לשואל את עצמכם האם אתם מוכנים לשלם כסף כדי לראות מישהו משתמש במחשב?

חיים אחרים לגמרי

הרעיון בסרט "חיפוש" הוא העובדה שאנחנו זוכים להבין כמה חיים כופלים יש לנו בשימוש דרך המכשירים הטכנולוגים הללו, אנחנו מנהלים חיים נוספים  דרך הרשתות החברתיות, וואטספ, מסנגרים וכל שירותי האינטרנט הקיימים.

ככל שהאבא משתמש במחשב של הבת שלו כדי לגלות להיכן היא נעלמה כך הוא חושף חיים שלמים לגמרי. כל צופה בסרט ירגיש אותו הדבר כלפי החיים שלו במחשב, כל המיילים, התכתבויות שאנחנו מנהלים, הם מייצגים חיים נוספים לגמרי שלפעמים שונים לגמרי מהחיים הרגילים שאנחנו חיים ביום ביום.

האנונימיות של האינטרנט (שהולכת ונעלמת) מאפשר לאנשים לנהל חיים שלמים לגמרי בחדר של הבית שלהם דרך המסכים הללו, לסגור את המסך ולהמשיך בחיים השניים שלהם.

מסך המחשב הפך להיות הסרט עצמו

מסך המחשב הפך להיות הסרט עצמו

הרעיון עצמו הוא מיוחד אבל האם זה עובד כסרט?

כסיפור עצמו "חיפוש" מצליח דווקא לחדש משהו בעלילה עצמה, יש לנו אב שנואש למצוא את הבת הנעדרת שלו וכל האנשים מסביבה מתנהגים כמו חברים שלה אבל במציאות עצמה בכלל לא מכירים אותה. ככל שהוא מגלה יותר ככה אנחנו נחשפים יותר לחיים שלה ולדעת מה עלה בגורלה של הילדה.

הצורך לשמור על אמינות בסרט מחזק את הדרמה בסיפור, כמעט 90% מהכלים שאנחנו רואים בשימוש הם דברים שכל צופה מכיר, היכולת של הבמאי אניש צ'אגנטי להשתמש כאמצעים לספר סיפור הם בהחלט מרשמים אך בנקודה מסוימת מרגישים את הניכור והחוסר חיבור מול הדמויות עצמם.

אניש צ'אגנטי מצליח בהחלט לגרום לנו להתחבר לבת ולאב דרך המסך אך הסיפור היה יכול לעבוד גם בלי המסכים לגמרי ואפילו יותר טוב, זה נראה כאילו מישהו התערב עם הבמאי ואמר לו "אני לא מאמין שאתה תצליח לייצר סרט שמתרחש רק דרך מסך מחשב  ושיגרום לאיזשהו רגש".

ובכן הוא הצליח בהחלט לעשות את זה אבל זה כנראה היה עובד גם בלי המסכים ואפילו יותר טוב.

משחק ברמה ראשונה

השחקנים בסרט מציגים יכולת משחק בצורה מרשימה ואין ספק שהקטעים שהכי ימקדו אותכם למסך הם הרגעים שתצפו בהם ולא במסך חיפוש של מקבוק, השחקן ג'ון צ'ומפתיע עד מאד בתפקיד האבא והוא העוגן של הסרט כלפי הצופים.

אם יש משהו אחד מעולה שיצא מהסרט הזה היא העובדה שאנחנו מבינים כמה שחקן מדהים הוא ג'ון צ'ו ואנחנו מחכים לראות אותו בעוד סרטים נוספים, תנו לו את התפקידים הגדולים הוא יכול לעמוד בזה.

השחקנית דברה מסינג שמשחקת את תפקיד הבלשית עושה עבודה טובה אך לרוב בלתי נשכחת, יכול להיות שאת התפקיד הזה היה צריך ללהק למישהי אחרת.

 

לסיכום

עם ז'אנר הסרטים של המצלמה הביתית היה המאפיין של אינספור סרטים בשנים האחרונות, נראה שהוליווד מצאה גימיק חדש לייצר דרכו סרטים וזה לצלם מסך מחשב כדי להעביר סיפור. הבמאי אניש צ'אגנטי מצליח לעשות עבודה נפלאה בבימוי הסיפור הזה ובעזרת השחקנים טובים הסרט עובד ואפילו עובד טוב מאד.

החיפוש עובד טוב כסרט שמסופר דרך המחשב אך היה יכול לעבוד יותר טוב כסרט לכל דבר.

השאלה היא האם בכלל יש צורך בזאנר סרטים שמבוססים על מסך מחשב? זה רק אתם יכולים להחליט

ביקורת לסרט חיפוש
החיפוש עובד טוב כסרט שמסופר דרך המחשב אך היה יכול לעבוד יותר טוב כסרט לכל דבר.
משחק83%
בימוי85%
תסריט81%
גימיק39%
72%Overall Score

תגובות

תגובות