היכון שחקן מספר אחת
אין הרבה אנשים בהוליווד בעלי כוח כמו סטיבן שפילברג, הבמאי שהמציא את המנוח של שוברי קיץ "מלתעות", הצליח לזכות באוסקר "רשימת שינדלר", הבמאי\ מפיק\ כותב בשלב זה של הקרירה שלו בוחר איזה פרויקט הוא רוצה לעשות ואף אחד לא מתווכח עם שפילברג.
לכן אף אחד לא הופתע שהוא החליט לביים את הסרט "שחקן מספר אחת" אף אחד לא הרים גבה אפילו פחות מכך זה היה נראה כמו בחירה טבעית לתפקיד.
ספר בדרך לסרט
הסרט מבוסס על הספר (השוואה נעשה ביום אחר) מספר על העולם עתידני שבו אנשים מבלים את רוב זמנם במציאות מדומה המאפשרת להם בערך להגשים כל פנטזיה שהם רוצים, בעתיד שבו אין מקום למגורים או אוכל אנשים מוצאים את עצמם מבלים את רוב הזמן במציאות הנקראת האויזס.
הממציא של המשחק ג'יימס הולידיי, המציא משחק מציאות מדומה שרוב החברה בעתיד חייה בו. ביום שהולידי נפטר נפטר יום אחד ומשאיר שלושה Esster Egg במשחק, מונח בעולם המשחקים שמסמל על הפתעה שניתן להשיג אותה לא דווקא דרך לשחק את המשחק עצמו, מי שיצליח להשיג את שלושת המפתחות המוחבאים במשחק יקבל בעלות על כל הרכוש של הולידיי כולל שליטה מלאה על המשחק עצמו.
וייד ואטס השחקן טיי שרידן (אקס – מן) גר עם דודה שלו בקארוון כמו רבים הוא חיי את החיים שלו בתוך המשחק ומנסה לאתר המפתח הראשון. וויד חובר לשחקנית הנודעת בקוד שם ארט3מיס (אוליביה קוק) ועוד מספר שחקנים למנוע מחברת ענק שמנסה גם להשיג את המפתחות ובכך להשתלט על האויזיס ולהפוך אותו למקום קפיטלסיטי שבו לא כל אחד יהיה שווה ערך אלא הכסף שיש לך ישנה את המשחק עצמו.
שנות ה80 חוזרים ובגדול
הספר עצמו כמו הסרט לוקח חלק בטרנד הבלתי נפסק של של שנות ה80 ויש כאן איזכורים לאינספור דמויות, משחקים, רכבים וכל מה שאתם לא יכולים לחשוב עליו משנות ה80 וה90, הרכב של "חזרה בעתיד", עשרות דמויות קומיקס מהעולם של די.סי ומארוול. הסרט הוא פשוט חגיגה אחת גדולה של שנות ה80 וה90, גיימינג וקולנוע.
אזכורים הם דבר נפלא אך הם לא עושים סרט, מי שכן מצליח להפוך את הסרט הזה למבדר הוא כמובן שפילברג ששולט בצורה מדהימה בסצנות המערבות מאות לאלפים דמויות במסך, להפיח חיים בעולם וירטואלי וכמובן לייצר דמות ראשית חזקה ונבל שאנחנו אוהבים לשנוא המפקד של השחקן בן מנדלסון המשחק את נולאן סורנטו, הבעיה של שפילברג וגם של התסריט היא שמעבר לשני הדמויות הללו כל שאר הדמויות זוכות למינימום התפתחות ולרוב רק מהוות תפקידים כמו מושא אהבה של הגיבור, דמות שמספרת בדיחות או הדמות שדואגת להסביר לצופים על האירועים שקרו עד עכשיו.
לא רק פופקורן
שפילברג לא שוכח גם לנסות להכניס לסרט ביקורת על הנושא החם בעולם הטכנולוגי בימנו שהוא הניטרליות של הרשת, כאשר אפשר להשוות את האוזיס לכל האינטרנט ואת הרצון של החברה של נולאן להשתלט על האינטרנט ובכך להפר את האיזון שכולם זוכים לאותו גישה לרשת ולהפוך אותו למשהו קפיטליסטי.
כך גם השלטון כרגע בוושינגטון מעוניין לבטל את הניטרליות של הרשת ובכך לאפשר לחברות האינטרנט לדחוף אתרים או חברות שישלמו יותר לקבל קידום ברשת.
שפילברג לא עוצר שם וממשיך לבקר אותנו כצרכנים של האינטרנט ורשתות החברתיות ושואל האם אנחנו הפכנו היות מכורים כל כך לכך שאנחנו כבר לא יודעים לחוות את המציאות עצמה בלי העולם הווירטואלי, אחת הדמויות בסרט אמרות "אי אפשר להחליף את המציאות הרי במציאות זה המקום הכי טוב שאפשר לקבל בו ארוחה טובה".
שפילברג יודע לעשות סרטים
הסרט עצמו הוא חגיגה לעיניים ואין ספק שנעשה כאן עבודה מדהימה, סצנת האקשן הראשונה בסרט שמהווה את המרוץ שבו אפשר לפגוש את קינג קונג והטי רקס מ"פארק היורה" היא רק טעימה קטנה מויזיאוליות המדהימה שחוגגת בסרט, אין ספק שנעשתה כאן עבודה רבה אך נראה שכמו התלונות הרבות הל סרטים בימנו נראה שהייתה כאן יותר מדי עבודה על האפקטים עצמם ואיזכורים לשנות ה80 שלא עצרו לקחת עוד כמה דקות לעבוד על התסריט ולתת חיים לדמויות מסביב.
חובה לציין שיש בסרט סצנה שבה שפילברג לוקח אותנו לסרט האימה "הניצוץ" של חברו הטוב קובריק וזה בהחלט האחד הקטעים הטובים ביותר של הסרט, שפילברג בהחלט נותן כבוד לחברו ולסרט עצמו – בראבו רק על זה.
לסיכום
"שחקן מספר אחת" הוא לא הסרט הטוב ביותר של שפילברג אך בהחלט לא אחד מהגרועים שלו (אנחנו מדברים עליך אינדינה ג'ונס האחרון), שפילברג לקח ספר שגם ככה היה להיט והפך אותו לחגיגה לעיניים. הקשר בין השתלשלות האירועים בספר לסרט הוא מקרי ונראה שלרוב שפילברג בחר לקחת את הקטעים הטובים ביותר ולשים אותו בסרט אך בלי המסע שהביא את הדמויות לרגע הזה הקטעים הללו לרוב נראים חלולים ופשוטים יפים לעיין. זה לא עוצר מהסרט להיות כיף מדהים שללא ספק את הזמן שלכם בעיקר בקולנוע
