פסיפיק רים: המרד – איש פח בלי לב

נכתב ע"י עומרי קמיונר וSFN
אנחנו חוזרים לבקר בעולם של "פסיפיק רים", הסרט הראשון נחל כישלון בקופות בארצות הברית אך הוא הצליח לעשות ארגזים של כסף מסביב לעולם, מה שהביא את האולפנים לאשר סרט המשך עוד הרבה לפני שהבמאי והיצור גיירמו דל טורו זכה באוסקר על "צורת המים".
אך לאכזבה של רבים בסרט ההמשך דל טורו חוזר רק כמפיק וחלקית קיבל קרדיט על התסריט, את הבימוי של החלק השני קיבל סטיבן ס. דה-נייט, לא נשמע לכם מוכר ובכן את רוב הקרירה שלו הוא בילה לרוב במסך הקטן ויש כאן שאלה גדולה, האם הוא מתאים למסך הגדול ? ובכן אפשר בהחלט לומר "פסיפיק רים: המרד" לא נותן ממש הרגשה טובה בנושא.
מה שמדהים יותר הוא שרוב הצוות המקורי בכלל לא חזר לסרט ההמשך ורק דמויות המשנה, האולפנים כן הביאו למסך שם גדול והוא השחקן ג'ון בויגה (מלחמת הכוכבים).
בנוסף לכך היוצרים החליטו שהם רוצים לפנות לקהל יותר צעיר והלכו על קו עלילה שמספר על הצוות הצעיר, מה שמביא אותנו לחשוב לרגע שזה בכלל סרט המשך של "הרובוטריקים"

אז על מה העלילה ?

יופי של מרד השאלה נגד מי העלילה מתרחשת כעשר שנים לאחר הסרט הקודם והיא עוקבת אחרי ג׳ייק פנרקוסט ( ג'ון בויגה) בנו של סטאקר פנרקוסט אחד מגיבורי המלחמה אך בניגוד לאביו הוא פחות מחויב למטרה ולאחר שנזרק מתוכנית הריינג׳ר, הריינגרים הם הטייסים שמטיסים את ייגר, על מנת להטיס את הייגר צריך שני טייסים המתחברים בראש ביחד כדי לתפעל את הרובוט.
דמותו של ג'ון מבלה את זמנו בן החורבות של אזורי המלחמה כדי להוציא את המיטב מכול הסחר הבלתי חוקי וכול מה שמסביב כמו שנשק בארצות הברית מסתובב חופשי ברחובות בגלל סיבות כאלה ואחרות בסרט לאור כול הקרבות ההרסניים הטכנולוגיה של הייגרים הפכה לדבר נגיש לציבור ואנשים מחליטים לקחת את העניינים ליידים או במילים אחרות אנשים מנסים לבנות ייגר משלהם כמו אמארה נערה צעירה שבנתה מיני ייגר משלה.
שני הדמויות הללו מוצאות את עצמם ביחד אך בצד השני של החוק כמגויסים חדשים של תוכניות הריינגרים במטרה להגן על העולם מהתקפה עתידית של קייאגו ולכל מה שקשור לסרט הזה היא בעתיד הרחוק מאד בעלילה.

מטופש יותר אך לא מטורף יותר

בניגוד לקודמו הסרט הזה הרבה יותר קליל פסיפיק רים, הסרט הראשון היה סרט חסר מעצורים אך בעל טון קודר עלילתית וגם וויזואלית בסרט הזה בגלל שהעלילה מתפתחת לאט יותר הסרט משתמש בלא מעט הומור כדי לא לאבד את הקהל ועל הדרך משנה באופן קיצוני את הטון הוויזואלי ועל אף שהרבה יותר אפשר להתחבר לסגנון של הסרט הקודם "פסיפיק רים המרד" מצליח לעבוד חלקית.
מה שמצליח לסרט הוא בעיקר ההומור שלפעמים מרגיש שהם יותר מדי ונראה שאנחנו רואים סרט קומדיה יותר מאשר סרט עלילתי.

עלילה לרוב מרגישה מטופשת וכמעט לא קיימת אם אפשר לומר שבכלל יש עלילה בסדרת סרטים הללו אז מה שבטוח בסרט הנוכחי לא קיים בכלל נשמה.
הסיפור בסרט הקודם היה הרבה יותר מהודק ולכן מהרגע הראשון ועד סופו הסרט יכל לזרום בצורה חלקה לחלוטין בין קטעי האקשן בלי למתוח את הסרט.
בסרט חסר את אחד האלמנטים החשובים ביותר מהסדרה והם בסוף היום הקייאגו (המפלצות הענק), אומנם אפשר לאוהב את הקרבות בין הייגרים השונים שנוצרו בגלל החוסר של המפלצות.
אם דיברנו על חוסר נשמה של הסרט אז אפשר להאשים את זה בעיקר בצוות השחקנים שהיה פחות מוצלח מהסרט הקודם ועם זאת ג׳ון בויגה היה נהדר כגיבור הראשי בעיקר ברגעי ההומור ולצידו קיילי ספנסי שגילמה את באמארה שהצליחה לעשות עלי רושם עם היכולות הקומיות שלה

איש הפח ממש חלוד

וויזואלית כפי שכבר אמרתי הסרט היה הרבה יותר מצועצע והעיצובים של המפלצות וחליפות הריינג׳רים היו פחות מצולחים מאשר היו בסרט הקודם ועם זאת היו מספר רגעי וואו רציניים, למרות ששום דבר לא יכול להשוותה לסרט הקודם שבו הייגר לוקח ספינה ומשתמש כמחבט לחבוט בראש של קייאגו. הסצנות החדשות נתנו קרב רציני לכול סרטי הז׳אנר אך בסוף היום לא מצליחים לעלות על האיכות של הסרט הראשון.
פס הקול בדיוק כמו כול הסרט לא היה מוצלח כמו של הסרט הקודם אך הוא בהחלט הצליח להתאים לטון של הסרט וגם להתכתב עם פס הקול של קודמו ולכן הוא היה חביב

לסיכום

"פסיפיק רים: המרד" הוא בהחלט סרט פחות מוצלח מקודמו, האפקטים שם, המפלצות כמעט שם ויש הרבה רובוטים אך בלי לב בתסריט וההפקה נראה שעדיף היה לרובוט הזה ללכת בדרך הצהובה לקוסם ולבקש לב כי לסרט הזה חסר הרבה מזה.