העלילה מתחילה תקופה לאחר סיום הסרט הקודם. גלינדה הצליחה להתברג בצמרת של ממלכת עוז. בזמן שאלפבה הפכה לסיוט של השלטון.
החלק הראשון של מרשעת היה משב רוח מרענן בתקופה של בלוקבסטרים מגושמים. הפקה צבעונית ואלגנטית, וצוות המשדר ביטחון ביצירה.
החלק השני הוא הגשר שאמור לחבר בין סרט הפתיחה המרענן שנתן מבט שונה על העולם שאנחנו כבר מכירים. לסיפור הישן והאייקוני.
מרשעת לתמיד לא עשה זאת בצורה האלגנטית ביותר. אבל הוא מספק חוויה קולנועית מהנה במיוחד.
מאז סרטי מארוול הגדולים לא זכור לי אנרגיות כאלה בקולנוע. הרגשה של אירוע קולנועי שהוא שיא של ציפייה ארוכה.
כמו בסרטי מארוול כולנו הגענו כדי לקבל את התשובות לכל השאלות לסוף שאנחנו כבר יודעים לאן פניו.
הסרט מקדיש את עיקר המשקל להמשך הבנייה של מערכת היחסים של הצמד האהוב. מאוד אהבתי את שורת המחץ ואת דרך הבנייה.
הסרט הזה קצר ועמוס יותר עלילתית מקודמו. מה שעשה אותו זורם יותר מקודמו. אולי זאת הסיבה שקטעי המחזמר הרגישו פחות כבדים על הסרט.
למרות שנהנתי מקטעי השירה, והם פחות הפריעו לי ביחס לקודמו. הרגשתי שאף שיר בסרט לא קסם לי כמו השירים הגדולים של קודמו ״מתנגדת לכבידה״ ו״פופולרי״.
העלילה של הסרט הזה נופלת לקלישאה ההוליוודית של השנים האחרונות של דחיפת המסר כמו מחבט לפרצוף. הוא אינו שזור בסיפור אלא הדמויות מעבירות הרצאות במדעי המדינה והסיפור צריך לשרת זאת בכל מחיר.
בסרט הקודם המסר של הסרט עבר בצורה אלגנטית יותר ופחות קיצונית. המסר בסרט הזה מרגיש חלק מהקו התקשורתי הנוכחי שהוא אצבע מאשימה לכל המערב שמסתתר בתוכו פאשיסט קטן.
המשחק של הצוות טוב מאוד, אריאנה גרנדה שגנבה את ההצגה בסרט הקודם במשחק הקומי עשה זאת שוב הפעם עם המשחק הרציני.
המעטפת
העיצוב פעם נוספת הלך באלגנטיות על הקו בין בלוקבאסטר הוליוודי עמוס אקשן ואפקטים. לאסטטיקה של מחזמר בימתי.
לסיכום
מרשעת לתמיד הוא חוויה וויזואלית ומוזיקלית מהממת עם סיפור מעט מגושם שכדי לחוות בקולנוע.
ציון 74 👍 טוב
