תקציר
העלילה ממשיכה את המסע של אקווה ואחותו לכבוש את התעשייה במקביל לחיפוש תשובה לצל עברה של אמא שלהם.
העונה הקודמת כבשה את פסגת רשימות האנימה, העונה השנייה עפה בשקט ולא בגלל שהיא גרועה, אלא בגלל שהיא הקדישה במה מוגזמת לדמויות המשנה, והיא חזרה לעלילה הראשית רק ברבע האחרון. המסה המשמעותית מהעונה מתפקדת כמו סוג של עונת ספין אוף, היא אומנם לא רחוקה מהנרטיב של הסדרה, אבל היא שוברת את הקו של הסיפור לטובת הרחבת נקודות מסוימות ודמויות המשנה, וסוג של מחרבת את התנופה של הדרמה מהעונה הקודמת בזה שהיא בונה סיפור שלם בתוך הסיפור המרכזי, אלה כבר לא סיפורי משנה/רקע אלא האורחים גירשו את בעל הבית.
סיפור ההצגה עם הבמה לדמויות המשנה טחן יתר על המידה נקודות ואמרות חשובות מהעונה הקודמת וגם את הסיפורים של אותם דמויות, לפי הצרכים של הנרטיב ובהתחשב ביסודות העלילה, היא הייתה צריכה לחלוש על פניהם בראשי פרקים ולא לצלול עמוק לפרטי האירועים.
כאשר העונה בוחרת לחזור למסילה הראשית היא מככבת, היא סוגרת מעגל עם פרק הפתיחה החזק, בונה קומה חדשה לסיפור, ומותירה סצנות מצלקות נפש לבניית ציפייה לעונה הבאה.
במרכז העלילה זום אין לעיבודי מאנגה, החיים הקשים של המאנגהקרים וקצת ליכלוכי תעשייה, מלבד הכבוד למאנגהקרים שהוא בהחלט חשוב אבל גם סוטה מהכיוון הראשי, הייתי שמח אם המאזן היה דומה לחלוקה בעונה הקודמת, הם חגו סביב תעשיית המוזיקה וסיפורה המיסתורי של איי.
הדמות הטובה ביותר בסדרה היא איי, שאומנם לא נמצאת באופן פעיל מאז הפרק הראשון, אבל היא נוכחת בדרך אחרת, הסיפור מקבל שיקוף מהדרך שהיא עשתה, בגלל הזליגות הנוכחות שלה פחתה מה שתרם לתחושת הבאסה.
המעטפת
האנימציה היא ללא ספק הדבר החזק של האנימה, היא שמרה על הרף הפסיכי של העונה הקודמת, וכפי שאמרתי השאירה שוטים עוצמתיים הישג לא מבוטל לעונה שנויה במחלוקת. פס קול לא מתעלה על האייקוניות של קודמו, אבל איכותי.
לסיכום
העונה השנייה של הכוכבת שלי אומנם השאירה את הדובדבן לרגעים האחרונים לא מהסיבות הנכונות, אבל היא ללא ספק ממשיכה לשמש מראה חשובה לתעשיית הבידור ולכן מומלץ לא לוותר על האנימה. ציון 75 👍 מעניין