מאת: הפנטום
תקציר
העלילה מתחילה לאחר ״דור וי״, ויקטוריה עתידה להיכנס לבית הלבן, משמע השפעתו של הומלנדר בחלונות הגבוהים ביותר. הבנים יצאו למלחמה כדי למנוע זאת.
הרבה ביקורות חלוקות נאמרו על העונה בכמה הקשרים, קודם כל בדומה לעונה הרביעית של ״דיימון סלייר״ בגלל שזאת עונת הרמה, העלילה עסוקה יותר בסידור חלקי הפאזל ובהידוק הקשר הריגשי לדמויות מאשר בהתרחשויות מטורפות.
שנית מגזרים מסוימים גילו לפתע שהם מוסה הביקורת של הסדרה, בין השאר כי הביקורת הפוליטית עוברת בצורה יותר ישירה.
לגבי היותה עונת הכנה, כפי שאמרתי בביקורת של העונה הרביעית של ״דיימון סלייר״ העונה עשתה גם דברים טובים, אבל העונה הבאה חייבת לספק את הסחורה. להנחית היטב כל מה שעלילת העונה הזאת הרימה להנחתה. לגבי הביקורת הפוליטית, המטרה של אומנות היא להעביר מסר, רצוי באופן אלגנטי, ״הבנים״ מאז יומה הראשון הייתה בוטה, העלילה של העונה הזאת פשוט הייתה ממוקדת יותר בפצעים הפוליטים הפתוחים בארצות הברית. לכן באופן טבעי היא מעוררת אמוציות לא שליליות במובן של חשיבות עוררות השיח הציבורי בסוגיות חשובות, תת הנושא הוא כמובן הנטייה הפוליטית של הכותבים. אף אדם הוא לא אובייקטי, אין ספק שזווית הביקורת היא ליברלית, אם זאת הכותבים לא נצמדו לקצוות המחנה הפוליטי שלהם. זאת העונה שסטארלייט חטפה הכי הרבה, בהתחשב בהיותה הסמל של המחנה היא חטפה בשמו המון ביקורת, בין השאר הצביעות, ההתנשאות ושאר המחלות המאפיינות את המחנה הפוליטי שלה. כמובן שקשה להשוואות בעוצמת הביקורת ובדרך העברת, אבל כפי שאמרתי אף אדם לא אובייקטיבי ואומנות אמורה לשקף את דעתו של יוצרה, ולכן לגיטימי לא להסכים, ולנהל דיון עם טיעוני נגד.
העונה כוללת כמה רגעים חזקים, פרק נקמתו של הומלנדר הוא ללא ספק מצמרר. העלילה בכללותה לא שעממה אותי, מאוד אהבתי חלק גדול מכיווני הדמויות. השחקנים כמו תמיד מצוינים.
המעטפת
קיבלנו העונה כמה שוטים זהב, אבל פס קול גנב את ההצגה. המנגינות של הומלנדר ראויות לאותו רף אייקוניות כמו מנגינות הליווי של דארת׳ ווידר.
לסיכום
העונה הרביעית של הבנים היא ללא ספק לא שיא הסדרה. אם זאת היא מניעה את הדמויות ואת הסיפור לכמה כיוונים מעניינים, ומטעינה אותנו עוד קצת לקראת אחד הרגעים הטלוויזיונים הגדולים של תרבותנו.
ציון 78 👍 טוב מאוד
טריילר
