מאת: הפנטום
תקציר
העלילה עוקבת אחרי בוב מארלי על רקע האלימות בג׳מייקה, לאחר כוויה אישית מהמאורעות, הוא יצא למסע מוזיקלי בתקווה למצוא את עצמו מחדש.
ביוגרפיות על מוזיקאים הפכו תדירות בקולנוע, בוב מארלי הוא בהחלט דמות מפתח בתרבות העולמית. אבל לא מספיק לקחת שם גדול, צריך לדעת להמיר את קורות חייו לעלילה קוהרנטית, ולהמיר נקודות שיא לרגעים קולנועיים בלתי נשכחים. הסרט פספס בשניהם.
העלילה שמה דגש נפלא על דרכו המוזיקלית, כיצד החל את דרכו בנקודה מסוימת, ובעקבות אירועים מטלטלים הוא חיפש את עצמו דרך אימוץ מרכיבים מוזיקליים חדשים. הסיפור שם דגש משמעותי על המסר, ועל המאבק של מארלי להוביל אותו ולשמר אותו במוזיקה. לנו האמנים זה מובן מעליו, אבל תזכורת חזקה במציאות שמסר הפך כמעט בלתי לגיטימי בתעשיית המוזיקה בארץ היא דבר חיובי. מנגד העלילה מפספסת את העברת הפיכתו לאליל, אבל בעייתו האמיתית של הסרט נמצאת באיכותו הקולנועית.
כאשר סרט מיועד לקולנוע, מצופה מההפקה לרתום את כלי הפורמט לטובת עוצמת הסרט. באלמנט הזה הבימוי פספס לחלוטין, שמו של הסרט נקרא בוב מארלי: אהבה אחת, דווקא כאשר בוב מארלי מגיע למופע הגרנדיוזי והסרט יכל ללכת עד הסוף (בדומה לסצנת הלייב אייד האייקונית מהסרט ״רפסודה בוהמית״) קאט סיכום הסרט. זאת הדוגמה המרכזית מתוך כמה, כך שהוא מרגיש יותר כמו סרט סטרימינג נחמד על המסע המוזיקלי של מארלי, עם פס קול מצוין ברקע. המשחק של הצוות נחמד מאוד.
לסיכום
בוב מארלי: אהבה אחת למשוגעי הקולנוע הוא אכזבה, מנגד הוא כן מהנה ואציין שמעריציו ההדוקים של מארלי בקהל בהחלט יצאו מימנו מאושרים, כך שהוא אינו פספוס מוחלט.
ציון 67 👍 חביב
טריילר
