מאת: הפנטום
תקציר
העלילה עוקבת אחרי מהיטו, לאחר שאיבד את אימו הוא נאלץ להתמודד עם האובדן ועם הדרך של אביו לעבור הלאה.
סטודיו ג׳בלי תמיד הביא רעיונות מעניינים לשולחן, גם בסרט הפרדה הבמאי לא פספס הזדמנות לטלטל את כולנו בפעם האחרונה. אני מאוד רוצה לדבר על הסרט לעומק, ולכן זהירות ספוילרים !.
מהרגע שהסרט מתחיל עובר כל כך הרבה על מהיטו, משלב מסוים אתה שואל את עצמך מתי יגיע רגע סערת הרגשות ?. למעט רגע אחד שגם הוא הרגיש מחושב, מהיטו נשאר מאופק. הטירוף שמתרחש סביבו, מרגיש כאילו העולם מנסה לצעוק במקומו.
הסטייל של סטודיו ג׳בלי תמיד נע בין חמוד למבעית, ההרפתקה של מהיטו שוברת את כל כללי ההיגיון ובו זמנית ברורה והיגיונית. הסרט לא נגוע בסגנון כתיבה מודרני, הקצב איטי, המרכיבים נבנים בהדרגה ולא נראה שהסרט ממהר לסחוף את הקהל. הוא מסוג הסרטים ששוקעים במהלך הצפייה, ובעיקר אחריה. זה נכון גם בגישה בדרך הפניה לקהל הצעיר, סרטי ילדים היום מלאים בריפוד אך זאת לא דרך ג׳בלי. עלילתית ווויזואלית הסרט לא פוחד לזעזע את הקהל, או לפחות להראות דברים פחות נעימים כחלק מהמסע של מהיטו להבנת טיב העולם הכולל גם דברים לא נעימים. הדיבוב של הצוות ביפנית נחמד מאוד.
המעטפת
וויזואלית מדובר באחד הסרטים היפים של ג׳בלי, צבעי הפסטל נראו מלאי חיים. העיצוב לא איבד את הטאץ היחודי, הוא חלק בלתי נפרד מהאופי של הסרט. פס הקול פשוט, הוא מורכב בעיקר ממנגינות פסנתר ברגעי מפתח. למרות פשטותו, הוא תרם לבניית המתח הריגשי.
לסיכום
הילד והאנפה הוא ענבר מהמם, המאפשר לנו להנות מיצירה חדשה בטעם של פעם בפעם האחרונה.
ציון 87 👍 מצוין
טריילר
