ריטואל לרצח היא דרמה סוחפת ומעוררת מחשבה על רוצח סדרתי שביים ג'ורג' גאלו. הסרט נותן נקודת מבט רעננה על תת הז'אנר של דרמות רוצחים סדרתיים. גיבורת הרומן היא רופאת מכשפות זימבבואה בשם רנדוקו העוסקת בתרגול של קסם שחור וביתר אנשים ברומא כדי להשיג חלקי גוף מסוימים. למרות המאמצים הגדולים ביותר של המשטרה האיטלקית לתפוס אותו, הוא מצליח להתחמק מהם. הבלש לוקאס בויד (קול האוזר) ובת זוגו, הבלשית קרש (Murielle Hilaire), עובדים יחד כדי לחקור שורה של רציחות צעירות שנקשרו לאברי גופות נעדרים בארצות הברית. בויד מבקש את עזרתו של ד"ר מקלס, פרופסור ללימודי אפריקה בגילומו של מורגן פרימן, על מנת לתרגם את השפה האפריקאית שהתגלתה במקומות הפשע. כתוצאה מהחקירה הגיעו למסקנה שהרוצח אוסף חלקי גופות למוטי, טקס הנהוג באפריקה שקשור לקסם אפל. כשהמשטרה קרובה לתפוס את רנדוקו, רופא המכשפות ממשיך להשאיר גופות לרשויות לגלות.
סרט משטרתי מובנה היטב עם תפנית בלתי צפויה מוצג בתסריט שנכתב על ידי בוב באוורסוקס, פרנצ'סקו צ'ינקוומני, ג'ניפר למון ולוקה גילברטו. התסריט התבסס על סיפור שנוצר על ידי בוב באוורסוקס, פרנצ'סקו צ'ינקוומני וג'ו למון. בויד, גיבור הסיפור, הוא דמות פגומה, מה שתורם לתחושה הטיפולית של צפייה בהפרת מוסכמות. האישיות המטרידה של רופא המכשפות והאווירה העגומה של הסרט תורמים למפחיד של טקסי הדם, שהם די מצמררים בפני עצמם.
הבימוי של הסרט מאת גאלו מדגיש צורה ישירה לסיפור. טכניקה זו נמנעת מעשים ראוותניים, מה שתורם לטון העגום של הסרט והופך אותו למזכיר את הרומנים הבלשים . למרות האסתטיקה הלא פשוטה, מודגשים ההיבטים המרכזיים, מה שמביא לחוויה בלתי נשכחת יותר.
המשחק מרשים, במיוחד של האוזר, שנותן הופעה עוצמתית המתאימה לדמותו. נוכחותו של פרימן מנוצלת בצורה מבריקה גם בתור ד"ר מקלס, וורנון דייויס, המגלם את רנדוקו, הוא פלא בדרך שבה הוא מבצע את התפקיד בצורה אנרגטית וקשוחה.
המתח והמתח שנבנים לקראת סיומו של הרוצח הפולחני הם ההיבטים החשובים ביותר של הסיפור. המסקנה מבדילה את הסרט הזה מרבים אחרים שיש שם בחוץ שעוסקים ברוצחים סדרתיים ומעלה אותו מעל לרמה של נוהל משטרתי טיפוסי. למרות העובדה שבמבט ראשון נראה שמדובר בסיפור מתח מהנה, המוצר המוגמר הוא למעשה משהו די מדהים.
