אחד הדברים הטובים ביותר שיצאו מהסרט גריין לנטרן מ2011 היא הבדיחה מדדפול כאשר וויד ווליסון (פעמים ריאן ריינולדס) אומר " תבטיח לי שכאשר תעשה את החליפה שלי היא לא תהייה ירוקה או באנימציה" האם באמת הסרט גריין לנטרן הוא כזה גרוע?
הציון של הסרט ב rottentomatoes.com עומד על 26% עדיין לא גרוע כמו באטמן נגד רובין אבל גם לא מבשר על משהו טוב, בקופות הסרט לא ממש הצליח עם 116 מליון דולר בתקציב של 200 מיליון דולר.
למי שלא מכיר את הדמות, הגרין לנטרן מבוסס על קומיקס מדי.סי, ביקום של די.סי קיימים יוצרים קטנים וכוחלים כמו ההוביטים שהם "שומרי היקום" ולשומרי היקום יש צבא של לוחמים הנקראים הגריין לנטרנס, כוחם של הגרין לנטרס מגיע דרך כוח הרצון המתבטא בצבע ירוק ודרך הטבעת שהם עונדים. בעזרת הטבעת הם מסוגלים ליצור כל דבר שהם מדמיינים, הטייס האל ג'ורדון יום אחד פוגש את החייזר אבין סור המתרסק בכדור הארץ לאחר שנלחם נגד האיוב של שומרי היקום פאראלקס המונע בכוח הפחד המתבטא בצבע הצהוב. האל מתגייס לשומרי היקום וצריך להביס את פארלאקס.

 

כאשר אולפני מארוול סיפרו שהם עומדים לקחת את הקומיקס תור ולהפוך אותו לסרט הרבה גבות הורמו באוויר, הרי העלילה של הקומיקס מספרת על אל נורדי היורד לכדור הארץ להתערבב עם בני האנוש ובסוף צריך לחבור לנוקמים שעד אותה עת הורכב מאיירון מן והענק הירוק. הרעיון של קסם ואלים נורדים משתלב עם בני האנוש ולבוסף לוקח חלק בעולם הגדול של הנוקמים היה נראה כרעיון פרוע וסיכון מטורף אך ההצלחה של הסרט נבעה משלושה דברים עיקרים. תסריט שכתוב הייטב, הומר ובמאי שיהיה מספיק מוכשר לדעת לשלב בין העולם הנורדי לעולם שלנו.

 

מאוורל אכן כתבו תסריט טוב בכך שלא הסתמכו רק על קסם ופנטזיה אלא ניסו לתרץ את הקיום של האלים בכך שהם סוג של חייזרים וכל הקיום שלם ניתן להסביר דרך המדע כאן הגיע הדמויות של ד"ר פוסטר וד"ר אריק סלביג אשר הסבירו את המעבר של תור דרך העולמות כחורים שחורים ונתנו לקסם הסבר מדעי. בתחום של ההומר מארוול לא חדשה וזה אחד מהחוזקים של הסרטים שלה, הומור מצליח לגרום לצופה לקחת סצנה שיכולה להיתפס כמטופשת ולא מציאותית כקלילה ומבדרת והשילוב של הומור בסרט סייע במעבר של הפנטזיה והמדע. בעיקר השלישי מאוורל פגעו שוב בקח שהם לקחו את מלך השייקספיר של הקולנוע קנת בראנה.

די.סי בגרין לנטרן ניסתה להסתמך על חלק מהעקרונות הללו אך תסריט שנכתב ע"י כותבים הסתמכו על חומר המקור הייטב אך לא הצליחו לכתוב באמת דמויות כובשות או לחדש משהו בתסריט, הדיאולגים הם חללוים והתנהגות של הדמויות צפויה ונדושה. ההומר בגריין לנטרן דווקא כן נמצא והבחירה לקחת את ריאן ריינלודס הייתה נכונה אך מעצם העובדה שלא קיים תסריט חזק מאוחרנית או העובדה שנתנו לריינלודס להתפרע כמו שהוא רוצה ועשה בדדפול אנחנו מקבלים בדיחות שנדחפות בכוח ולא באות בזמן הנכון. הבמאי שנבחר לביים את הסרט הוא מרטין קמפבל שהדבר הכי נודע בו הוא הסרט גולדן איי של ג'יימס בונד, קמבל לא מצליח למצוא את השילוב הנכון המפריד בין אפקטים לתחפושות ולבסוף מייצר סרט שהוא יותר דומה לסרטים של 007 הרבה אקשן, דיאלוגים קצרים וקלישאים ומעט מאד עלילה.
עוד בעיה אחת גדולה שגרין לנטרן נופל בה הוא האויב, פאראלקס אומנם הוא על הנייר הדמות הנכונה להיות האויב של הגריין לנטרן. פחד מול כוח רצון אך הדמות היינה רוב הסרט גוש עשן עשוי מאפקטים שלא מדבר או מביע שום רגש לצופה, האויב המשני של הסרט הקטור האמונד (פיטר סארסגארד) אך דמותו לא מנוצלת אל אף כישורי המשחק של פיטר.
בתור אנחנו מקבלים את לוקי (טום הידלסטון) המצליח לגנוב את ההצגה אפילו אנתוני הופקינס והופך להיות האויב הראשי מול הנוקמים.
הכישלון הגדול ביותר של די.סי עם הגריין לנטרן ומה שקובע את המסמר האחרון בסרט הוא האפקטים, השימוש האינסופי באפקטים הופך את הסרט למריחה אחת גדולה של גרפיקה ממוחשבת לא אמינה ולוקחת מהסרט את כל החיים שיש בו אפילו אם יש בהם מעט, בסרט נטועים עדיין מספר אלמנטים חזקים : שומרי הגלקסיה, סינסטרו וכל חובב קומיקס לא יכול להתרגש מהרגע שבו האל מדקלם את השבוע של שומרי הגלקסיה.

 

די.סי ניסו לעשות את ההפך בבאטמן נגד סופרמן כאשר הם הלכו לטון היותר אפל של טרילוגית האביר האפל והם הוכיחו את הטעות בכך שהסרט היה רציני מדי, חסר הומר ופשוט לא אמין לצופים. עכשיו שיחידת המתאבדים עומדת לצאת בקרוב השמועות הם שהם שומרים על הטון האפל עם הומר שחור ובכך אולי סוף סוף הצליחו למצוא את הקו שלהם בעולם הקולנועי.
בצפיה מוחדשת של הסרט הוא לא אסון כזה נוראי אם מדלגים על הקטעים של בלייק לייבלי, טים רובינס ואנג'לה באסט. לבנתיים הגריין לנטרן בדמותו של האל נקבר בשלב זה בעולם הקולנעי של די.סי וכרגע לא נמצא בארסנל של די.סי בסרט ליגת הצדק.

 

תגובות

תגובות