העלילה עוקבת אחרי בחורה קשת יום שקיבלה עבודה אצל משפחה עשירה. לכאורה תנאים בדיוק כפי שהיא צריכה. אבל כאשר המעסיק יוצא מדעתו, אף תנאי לא יעשה את העבודה נחשקת.
הסרט מבוסס על סדרת ספרים. אם ככה עשוי כל חומר המקור, תנו לי בבקשה עשרה סרטים. בואו נגיד שהוא מזכיר את הימים העליזים של חמישים גוונים של אפור, אבל עלילה נוכחת. הסיפור עמוס תפניות, חלקם מופרכות סטייל אופרת סבון. אך חף מהדרמתיות המעיקה לטובת קרטוניות משעשעת.
המדריך לחווית הצפייה, כבו תאים אפורים במוח, פשוט לזרום בנהר הגועש שהוא הסיפור הסבוך. את התפניות ניתן לצפות, עם הגישה הצינית של עיתונאי קולנוע. אבל חבל להתאמץ, הסרט מנסה לשכנע אותנו דרך זווית הראייה עד לרגע התפנית, לא הרגשתי צורך להילחם בתחכום הקיים או החסר. הדרך לכל תפנית והפיצוץ של ״החבוי מהעין״ משעשע מספיק כדי לחיות את הרגע.
האווירה של ״חמישים גוונים של אפור״ נוכחת. כמובן הסקסיות המתפרצת של חלק מהדמויות, שזאת הסיבה שתשעים אחוז מהקהל גורר את עצמו לקולנוע, בבקשה תחסכו מימני הכחשות. מתחת לעלילה הדלילה של חמישים גוונים היה ניסיון לגעת בכל מיני סוגיות, ניסיון שקיים כאן, הדימיון נובע, בשני המקרים התוצאה ביזרית.
משפט מבריק אומר, בני אדם יכולים לחשוב משני איברים, אבל המוח יכול לספק חמצן רק לאחד מהם הוא פחות או יותר המשפט המנחה של הכתיבה. ככל הנראה כותבי יצירת המופת הספרותית הבינו שקהל היעד לא נמצא בשיא הריכוז לאחר מעשיה של סידני, כדי לוודא שאנחנו הבנו את שורת המחץ, הדמויות שאמורות להיות אנושיות מעבירות מסרים כמו נבלים קרטונים. התדר הביזרי אמור להיות נורה אדומה, אנשים לא אמורים לדבר ככה. אבל העובדה שהוא סוג של סרט אירוטי. דווקא משרתת את החוויה. היא עוזרת לא לקחת אותו ברצינות.
המשחק של הצוות נחמד מאוד, סידני סוויני כמו תמיד עשתה את הקטע שלה. הפתיע אותי לטובה, ברנדון סקלנאר הוא זרם עד הסוף עם התפניות של דמותו. אמנדה סייפריד נתנה עבודה רצינית, בעיקר בחצי הראשון. היא הצליחה ביצירת תחושת הטרור שדמותה הייתה צריכה לעשות.
המעטפת
הסטים עזרו לבנות את האווירה. עיצוב מוגזם שיושב בתדר של הכתיבה, הפנטזיה המושלמת. פס קול פסיבי למעט קטעים מסוימים.
לסיכום
סרטים סקסיים הם ז׳אנר מוזר. עוזרת הבית הוציא מימנו את המיטב.
ציון 80 👍 בילוי
