העלילה עוקבת אחרי חבורה שרצתה להיות יוצרי סרטים בילדותם, אבל החיים לקחו אותם למקום אחר. יום אחד הם מחליטים לעשות ריבוט לסרט שהם הכי אוהבים, אנקונדה.
מדובר באחד הסרטים שעל הנייר נשמעים מעולה. קומדיה מודעת לעצמה, שהיא פרודיה למותג שהיא מבוסס עליו. אנקונדה לכאורה הוא בחירה מושלמת בהתחשב שהוא סדרת סרטי בי הזויה. אבל בחירות מיותרות של ההפקה עשתה אותו בדיוק הדבר שהוא צוחק עליו. במקום ללכת עד הסוף בקומדיה, הוא מנסה להיות פרודיה חכמה, למשל הוא צוחק שסרטים מודרניים נוטים להתפלצף באמרה, מגושמים בדרך כלל עקב עומס של סיפורי משנה.
הבעיה שהוא עושה בדיוק את זה. העלילה מפליגה מתפנית אחת לשנייה. במקום לתת לנו את הדבר שאנחנו באנו בשבילו. קומדיית חברים שמנסים לא למות בבטן של נחש מוגזם. קומדיות חברים בסגנון ״בדרך לחתונה עוצרים בווגאס״ הקהל מבקש, זאת הייתה ההזדמנות לספק, במקום קיבלנו עלילה עלק מרגשת וחכמה על חבורה שרוצה להגשים קריירה.
נניח בחרתם בכיוון הזה, אז למה לא ללהק בהתאם ? ג׳ק בלאק מנסה לשחק סטיב פחות קרטוני אבל זה לא עובד. הכתיבה המפותלת התנגשה חזיתית עם הקאסט שפשוט עשה את השטויות שלו בלי קשר לתפקיד. הם שחקנים נהדרים אבל מתאימים לקומדיות קצה, פחות קומדיות עם ניואנסים. התסריט המגושם קרס סופית מהשחקנים שלא קלטו את התדר שלו.
במשך כל הסרט, צחקתי מקטע אחד כפי שרציתי לצחוק כל הסרט. סצנה שעשתה בדיוק את שטויות החברים שרצוי שסרט כזה יהיה עמוס בהם. בסוף הסרט הוא מנסה לקחת יותר ברצינות את עשיית הכבוד לסרטים המקוריים. שם היה כמה רגעים לא גרועים של קשר למעריצים הוותיקים.
לסיכום
אנקונדה הוא סמל להתחכמות יתר. רעיון מבריק שקרס תחת המודעות העצמית.
ציון 42 👎 אכזבה
