העלילה ממשיכה מהנקודה שהיא עצרה. לאחר נפילת המרד הגיבור של הסדרה מצא את עצמו שוב בתוך חוקי המשחק עם המשקל של ריגשות האשם.
העונה השלישית או כפי שהיא באמת עונה שנייה חלק שני היא טלוויזיה טובה אבל מקרטעת באיכות. הסיפור של העונה כולה הוא מעולה אבל השאיפה של נטפליקס למתוח עד הקצה את העלילה במטרה למלא שתי עונות במקום אחת פגעה בקוהרנטיות.
המבנה לא קיים אלה רק פרקי סיום. היא ממשיכה מנקודת העצירה בלי פתיחה מסורתית עד לסופה של הסדרה. סיפורו של הגיבור הסתיים אבל הסוף של הסדרה הוא למעשה רק העברת לפיד למשחקי הדיונון ארצות הברית.
הסדרה היא טלוויזיה טובה מכיוון למרות הבעיות היא יודעת להפעיל את הרגשות הנכונים וכמובן לנווט עם מספיק תפניות כדי לספק את הקהל. אם הייתי צריך להגדיר את הסדרה העונה הראשונה היא סדרה אומנותית עם חזון מגובש.
היא מנסה לזעזע את הקהל עם אמרתה ודרך העברה. העונה השנייה המפוצלת עושה טלוויזיה מסורתית יותר, השענות על הדרמה המיוצרת על ידי הדמויות והתפניות.
הסיפור של הגיבור הראשי נשאר יחסית איכותי, בחלק הראשון האיש בחזית היה מעולה בחצי הזה הוא נעלם ובמקומו, עלילת המשנה שהייתה ברקע בחצי הראשון תפסה את מקומו לא ברמה הדרושה כי הרגישה ממוחזרת.
המשחקים בחצי הזה היו הפחות מוצלחים לאורך הסדרה בדגש על המשחק האחרון שהיה די סתמי. העונה סבלה מהבעיה הנטפליקסית של זריקת ים כסף על פרויקט בתקווה שהוא הפיתרון.
לסיכום
העונה השלישית של משחק הדיונון חותמת את אחת הסדרות הגדולות של השנים האחרונות בדרך הכי נטפליקסית שניתן לדמיין.
ציון 64 👍 סביר
