העלילה עוקבת אחרי מיקי, אדם שעבודתו היא חיים נזילים, הוא מת משכפלים חדש. במהלך מסע בחלל הוא מתמודד עם השלכות ומשמעות הדבר.
אתחיל בציור צומת, השני השליש הראשונים של הסרט פנטסטים בכל בחינה, הכתיבה קולחת גם מבחינת זרימת הסיפור, וגם מאזן הטון והאמרה. השליש האחרון לא מתפרק, אבל מקרטע, באופן גס העלילה מפסיקה לזרום ואפשר להרגיש את הצורך בשורת הסיום.
הבעיה בשליש האחרון היא לא רק בהיותו מרוח, הסרט מוותר על האלגנטיות הכתיבתית ועובר לטנטרום קצת מביך. האמרה של הסרט לאורך החלק הפנטסטי היא שאלות מוסר ואפשר לומר שאלות פילוסופיות על טכנולוגיות העתידות ככל הנראה לאתגר את החברה.
בשליש האחרון הסרט די זונח אותם, לאורך הסרט ביקורת פוליטית קיימת ברקע ועוברת היטב, אבל החלק האחרון הוא קריקטורה של טראמפ שאפילו לא מנסה להתמודד עם החששות הליגיטימיות אלא נטו רעש וצילצולים.
לצד הביקורת הפוליטית האישית העלילה נוגעת בנושא המעסיק את צמרת מכתיבה הדעות במדינות המערב. בלי ספוילרים הסרט ברמה של התעמקות של מפגין פרו פלסטיני מוחה נגד מה שהוא מכנה קוניאליזם.
פעם כיבוש האלים של מדינות אירופה את יבשת אפריקה אכן היה נורא, וגם היום ניצול השחיטות במדינות כדי לפגוע באזרחים לטובת אוצרות הטבע בעייתי תחום שסרטי אווטאר בחרו לסובב נכון.
מנגד השימוש במונח קוניאליזם בחוגים כאלה ואחרים הושחט לטובת הלקעת ערכי המערב במאבק התרבותי בין הליברליות והמודרניות, לפרימיטיביות האלימה. מבחינת הפרוגרסיביים לדוגמה במלחמה שלנו מעבר לכפירה בעובדות היסטוריות מסוימות, הם מפרשים בתור קוניאליזם כפייה במרכאות של ערכים מערביים על הציבור המקומי.
או בתרגום חופשי לעברית טרור מתפרש אצלם בתור מאבק אוטנטי כי זאת התרבות המקומית. לא משנה כמה היא סותרת את הערכים בפולחן מוות, שוביניזם, הומופוביה ושנאה שונות הם מחויבים להם מתוך האמונה שזכותם לבטא את התרבות בלי כפייה של המערב. זה ההסבר מאחורי הסתירה בין העמידה של הארגונים הליברלים לצד הטרור, זאת תופעה שהיא חלק ממחלת תרבות הזהויות, אסור לבחון נושאים ובעיות מהותית אלא בעזרת הפילטר של תבנית הזהות.
הסרט לא לקח את הטייק כמו בסרטי אווטאר אלא את הגרסה בצלמה של תרבות הזהויות, לכן מעבר למסרים המטומטים העלילה פשוט התפזרה וכמעט חרבה את שורת המחץ של האמרה האיכותית.
כאשר הסרט פנטסטי הצפייה היא חוויה מבדרת, העלילה מעניינת ומאוד מהר מתחברים למיקי. הגישה ההומוריסטית הקלילה והבחירה בהומור שחור ספציפית בציניות מיתממת מדויקת. הבימוי מפיק רגעים יפהפיים וויזואלית וריגשית, ובניגוד כמעט לכל הפקה גדולה הסרט אפוי ומגובש ללא סצנות מהרגע האחרון ברבע שעה הפקה….
ההשראה לסרט ברורה למדי סרטי הנוסע השמיני ובפרט הסרט הרביעי הם המקור הרעיוני לאמרה, וגם לחלק מדרך העברתה. אפילו המוטיב של המין הקיים בכל סדרת הנוסע קיים בתצורה כל שהיא.
המשחק של הצוות נחמד מאוד, הוא קלע במדויק לאווירה המעוצמת של הכותבים.
לסיכום
למרות המערכה האחרונה, מיקי 17 הוא סרט מדע בדיוני אימתי וקומי המעלה מחשבה לצד בילוי.
ציון 69 👍 חמוד
