מאת: הפנטום
תקציר
העלילה החלה מנקודת הסיום של העונה הקודמת, רהאינירה וחצר המלוכה שלה גולים בדרקונסטון בזמן שצידה הירוק של המשפחה משחית את מוסד המלוכה.
העונה היא אלגוריה מושלמת לשנת השידורים הזאת, שנה הכוללת סדרות גדולות כמו ״בית הדרקון״, ״הבנים״ ו״דיימון סלייר״ לחלקם חיכינו שנים לחזרתם, רק כדי לגלות שהם רק עונות מעבר והשיא המספק מצריך המתנה נוספת.
העונה כמובן לא רעה, אבל אחרי המתנה של שנתיים והמתנה נוספת של שנתיים לעונה הבאה לפנינו אין ספק שהיא מעט מתסכלת. העלילה קודמה בצורה מעניינת, היא מכינה את הקרקע למאבק האפי במיוחד, פשוט חסר בשר לאקשן.
אומנם הדרקונים לא מופיעים כיד המלך, אבל כל רגע שהם במרכז הבמה יפהפה, העונה הוצגו כמה דרקונים חדשים ומרעננים לצד דרקונים שקיבלו במה גדולה יותר. רגע השיא של העונה הוא תחילת ריקוד הדרקונים שהיה מספק ספרותית וקולנועית.
הכותבים עשו עבודה טובה בנתינת נפח למהלכים הפוליטים של הצדדים, ונתנו דגש לזוויות שפחות הוצגה בעולם של משחקי הכס, חוויתו של האדם הפשוט את המלחמות של אדוניו על כוח ושררה.
הארק של דיימון החזיר לעולם של משחקי הכס אלמנט שלא קיבל במה בעונה הקודמת של הסדרה, העל טבעי. אהבתי את מסעו הרוחני של דיימון שביגר את דמותו. (משעשעת תגובתה של הרשת לארק של דיימון הבדיחות שנעשו, בזמן כל האקשן דיימון בטריפ וקרקסיס משועמם ומנמנם.)
השחקנים נפלאים, טום גלין-קרני ואיוואן מיטשל שמגלמים את אחיה של רהאינירה עושים עבודה ממש טובה בפיתוח שנאה כלפי הדמויות שלהם. מזכיר את ימיו הגדולים של ג'ק גליסון בתפקיד ג׳ופרי.
המעטפת
האפקטים בפיק, הדרקונים נראים אמיתיים, העולם מרגיש חי. פס קול פנטסטי, המנגינות האפיות וקולעות בול לצרכי הסצנה כפי שרק העולם של משחקי הכס יודע לספק.
לסיכום
העונה השנייה של בית הדרקון אומנם יכלה להתאמץ יותר להשאיר אותנו פחות מתוסכלים, עם זאת היא שומרת על הרף הגבוה של עולמה.
ציון 85 👍 מצוין
טריילר
