ביקורת משחקי הרעב: זריחה על האסיף – פחות זירה, יותר מרד
הפריקוול החדש של משחקי הרעב חוזר אל הימים שבהם היימיץ' אברנתי היה רק נער ממחוז 12. השחקן הראשי מחזיק את הסרט על כתפיו, גם כשהזירה עצמה נדחקת הצידה.
מאת SFN ·
יש דמויות שאנחנו מכירים כל כך טוב בגרסה המבוגרת, השבורה והמפוכחת שלהן, שקשה לדמיין שהן היו פעם צעירות ומלאות תקווה. היימיץ' אברנתי, המנטור השתיין שליווה את קטניס אוורדין, הוא בדיוק דמות כזו. משחקי הרעב: זריחה על האסיף (The Hunger Games: Sunrise on the Reaping) מחזיר אותנו אל הרגע שבו הכול התחיל עבורו, ומנסה להסביר איך נער ממחוז 12 הפך לאדם שפגשנו לראשונה לפני יותר מעשור.
מה זה בכלל
הסרט מבוסס על ספרה של סוזן קולינס, שהרחיב את עולם פאנם פעם נוספת. העלילה מתרחשת עשרות שנים לפני אירועי הטרילוגיה המקורית, ועוקבת אחרי היימיץ' הצעיר, שנבחר להשתתף במשחקי הרעב ה-50 – משחקי רבעון מיוחדים ואכזריים במיוחד. מעבר לזה, לא נגלה יותר מדי: מי שקרא את הספר יודע לאן הדברים הולכים, ומי שלא – עדיף שיגלה בעצמו.
מה עובד
הנכס הגדול ביותר של הסרט הוא השחקן הראשי. ג'וזף זאדה בתפקיד היימיץ' פשוט מחזיק את הסרט כולו. זו משימה לא פשוטה – לגלם גרסה צעירה של דמות שוודי הרלסון הטביע בה חותם כל כך ברור – אבל זאדה לא מנסה לחקות. הוא בונה את היימיץ' שלו מאפס, ובכל זאת אפשר לזהות בו את הזרעים של האיש שיהיה. כשהוא על המסך, קשה להסיר ממנו את העיניים, וזה בדיוק מה שסרט כזה צריך.
סביבו התאסף צוות שחקנים מרשים, שכולל בין היתר את ויטני פיק, ג'סי פלמונס, ראלף פיינס, אל פאנינג וקירן קאלקין. מדובר בליהוק שמשדר שהזיכיון עדיין לוקח את עצמו ברצינות, ושהמפיקים מבינים שעולם פאנם צריך פרצופים חזקים כדי לעבוד. ובכל זאת, בסופו של דבר זה הסרט של זאדה, והוא זה שנושא אותו.
באופן כללי, זה פשוט סרט טוב. הוא מרגיש כמו חלק טבעי מהעולם שקולינס בנתה, ומהווה תוספת ראויה לסדרה – כזו שמעשירה את מה שכבר ידענו ולא רק ממחזרת אותו.
מה פחות עובד
וכאן מגיעה הבעיה המרכזית: לסרט שיש בשמו את המילים "משחקי הרעב", יש בו מעט מאוד משחקי רעב. מי שמגיע בציפייה לזירה, למתח של ההישרדות, לבריתות שנבנות ומתפרקות ולקרבות שהגדירו את הסרטים הקודמים – עלול לצאת מעט מאוכזב. הסרט מעדיף להתמקד במרד, ברקע הפוליטי ובזרעי ההתנגדות לקפיטול, ולא במשחקים עצמם.
זו בחירה שאפשר להבין מבחינה עלילתית – הרי כל הסיפור של פאנם הוא בסופו של דבר סיפור על מרד – אבל היא מגיעה על חשבון מה שהפך את הזיכיון לכל כך ממכר מלכתחילה. הזירה היא הלב הפועם של משחקי הרעב, וכשהיא נדחקת לשוליים, משהו מהאנרגיה הולך לאיבוד.
השורה התחתונה
משחקי הרעב: זריחה על האסיף הוא סרט טוב ותוספת מוצלחת לעולם של סוזן קולינס, עם הופעה ראשית שמחזיקה את כל המבנה. הוא אולי לא נותן מספיק זמן למשחקים עצמם ומתמקד יותר במרד, אבל מעריצי הסדרה ימצאו בו הרבה סיבות להתרגש – בעיקר את ההזדמנות להכיר סוף סוף את היימיץ' שלפני הבקבוק.
הציון שלנו: 7.5 מתוך 10.
ואתם – מעדיפים את פאנם עם יותר זירה או עם יותר מרד? ואם בא לכם עוד ביקורות, אפשר לקרוא גם את ביקורת אין כמו אמא: ג'סיקה צ'סטיין לבד מול בלגן של בהלות.
לא לפספס אף טריילר 🚀
כל החדשות של SFN ישר אליכם – הצטרפו לקהילה