סרטי האנימה מתחלקים לכמה קטגוריות, סרטים עצמאים כמו הסרטים של אולפני ג׳בלי, סרטים שהם יצירות העומדות לחלוטין בפני עצמם. סרטי חוץ קאנון, סרטים שהם חלק מהמותג אבל לא קאנונים לסדרה, למשל סרטי ״וואן פיס״.
סרטי ארק, סרטים קאנונים לסדרה המשמשים סוג של מיני עונה.
וסרטי מקבץ, מודל של סרטים שהם מקבץ פרקים בדרך כלל מהעונה הקודמת והבאה של הסדרה.
צומת הדרכים המשמעותית ביותר לסרטי האנימה היא כיבוש הקופות על ידי הסרט ״דיימון סלייר: רכבת מורגן״, האירוע ההיסטורי לא התרחש בחלל ריק, בתקופת המגפה הזרעים שנשתלו במשך שלושה עשורים במערב ונבטו במהלך העשור הקודם, פרחו ותרבות האנימה ידעה שגשוג. הצלחת הסרט ״דיימון סלייר: רכבת מורגן״ היא תוצאה שנעשתה לסמל, בהדרגה אולפני האנימות עושים צעדים לשליחת האנימות למסך הגדול.
הצלחת דיימון סלייר לא הייתה חד פעמית, הנתונים מראים צמיחה בקהל חדש וכמובן הכנסות הסרטים משתלמות. במקביל לפריחת סרטי האנימה צמחה תופעה, סרטים שאינם תוכן חדש באופן מלא, דיימון סלייר החלו סוג של הפוך ״דיימון סלייר: רכבת מורגן״ היה תוכן שלא ראינו קודם לכן, לאחר ההקרנה בקולנוע הסרט חולק למספר פרקים עם תוספות ויצא כחלק הראשון של העונה השנייה. מאז המודל התהפך, שידור הפרקים מחדש ככל הנראה הראה עניין בצפייה מחודשת במודלים שונים ולכן שני הסרטים הבאים היו מקבץ פרקים של האקשן הגדול של העונה הקודמת, ופרק ספיישל הפתיחה של העונה הבאה.
בהתחלה הקהל לא פסל את הרעיון, הזדמנות לראות את האקשן המצוין על המסך הגדול, במקרה של אולם ה-4DX עם אפקטים כן בבקשה. אבל אז האולפנים שחגגו את מבול הכסף מבלי לייצר עוד תוכן לקחו את המודל צעד רחוק מידי. הקהל הישראלי תמיד היה ביקורתי כלפי הרעיון ואפשר להבין, אישית אני לא נגדו, אם הכלי הזה תורם לצריבה התודעתית שאנימה היא כבר לא עולם תרבותי נידח לאור היותו מאוד משתלם לאולפן ומנכיח יותר את האנימה אז הוא ממלא תפקיד חשוב. בנוסף הפלטפורמה הקולנועית היא חוויה בפני עצמה, החוויה כפי שאמרתי בביקורת על הסרט ״דיימון סלייר: הדרך לאימוני האשירה״ היא חלק מימה שנקרא תרבות הקולנוע, החלק של הפלטפורמה בחווית הצפייה.
אבל האולפנים לקחו את המודל רחוק מידי. בזמן שדיימון סלייר נראה שסיימו איתו לאור הפיכת הארק הבא לטריולוגית סרטים, האולפן השאיר אחריו אדמה חרוכה. נראה שאולפנים איבדו כמעט לחלוטין עניין בהוצאת סרטים עם תוכן חדש ״איש המסור״ הוא אחד הסרטים הבודדים ששלחו ארק לקולנוע. רוב ההכרזות הם וריאציות על בסיס המודל הזה, הביקורת מהקהל לא מאחרת להגיע והיא צודקת.
הגעה למציאות שסרטי אנימה הם רק פרסומות לעונות החדשות אז תרבות האנימה אולי תמשיך להרוויח בקופות, אבל תפסיד מהותית בצמיחה בתרבות הקולנוע. הפסד שאולי יעלה לה בכבוד הראוי לה. לכן שימוש במודל הוא לא פסול מיסודו אבל אם חלקו דומיננטי מהשאר זה עשוי להזיק לתרבות.
